מחבק אותו, הוא נרתע מגופי
נוגע בו מושך אותו, מנסה להתחכך בגופו
הוא דוחה אותי, מפנה את עורפו לגופי
אני נקרע בין הדחיה למשיכה שלי
מתבוננן בו, עיניו נעוצות רחוק מגופי
מתחנן, מנסה לגרום לו לראות לנפשי
נשארתי בגפי הוא כבר לא כאן
מסתכל סביב ורק הריח באוויר מזכיר לי
הלוך הלכה לה תקוותי
עימה נגוזה נעלמה אהבתי
לא אשכח, הבטחתי, את ההתנתקות
הכאב החד כשהחוט נקרע
הוא שכח ואני כבר לא נזכר
אבל התקווה שעוד אמצא אותו לא שקטה
מבפנים מקווה שהוא אותי ימצא
המחשבה מקיימת אותי מחזקת את נפשי
הכר עוד בודד שוכב בלילה לידי
חום גופי הולך ומתקרר ככול שעוברים הימים
נפשי לובשת בגדי תענית
יודעת היא כי על התקווה יש לוותר
אט אט התקדרו פני
בכול יום שעובר ההרגשה מתכהה
ההבטחה כי אזכור כבר עוד מעט נעלמה
ורק מבט הזגוגית שמחפש עוד נשאר עם תקווה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.