|
מרק חמש עשרה
ומונומנט קטן
במפת שבילים צפופים
מטיילים
אחד אומר:
על הנייר
החיים שלי נראו דווקא נחמד
השני עונה לו
עזוב אותך, ס'תכל
על הירח
ירח מנייר
מרק חמש עשרה הוא בן שש עשרה
ברח מהבית של דודה שלו
מונומנט (לא יודע שקוראים לו ככה)
גר באוהל בכיכר הלחמים
הירח המדובר עולה עכשיו לתוכם
חוסם אותם מסתיר אותם
למה הוא כל כך גדול כשהוא עולה
שואל אחד
עזוב שהוא גדול
ס'תכל כמה צהוב
אומר שני
והם נעלמים
מהזווית שלי אפשר עכשיו
לראות רק ת'עיגול המטורף של הירח המלא
אני שומעת יללה של שני תנים
או שני בנים
נשבר הלב. |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.