לפעמים נדמה לי, שלמצוא אהבה זה כמו למצוא בגד.

כל אחד עוצב בידי מעצב והגיע אל החנות.
יושב ומחכה, מקופל או תלוי.
מחכה לגורלו, שמישהו יקח אותו.

בהתחלה האנשים מחפשים, בוחרים, מודדים, מודדים ומודדים...
לוחץ לי, חונק בצוואר, לא נוח, ארוך מידי, קצר, קטן עליי, גדול
עליי, מכוער.
יש בגדים יפים שכולם אוהבים.
ויש בגדים מיוחדים, שרק מי ששם לב יוכל לאהוב אותם.
חלק אפילו היו אומרים שהם מכוערים.
ויש גם את אלה שאף יתפשרו על כמה פגמים, מייצור או מרוב
המדידות...

מודדים, עד שמוצאים את מה שטוב לנו וקונים.
משלמים את המחיר.

יש כאלה ששמחים עם בחירתם עד בלאי,
ויש כאלה שחוזרים הביתה אחרי שכבר קנו, מודדים שוב ומחליטים
שלא טוב, אז מחזירים.
יש כאלה שימצאו באותה החזרה מתאימה להם.
ואולי יאהבו אותה עד בלאי, עד דהייה?

ואולי יחזירו אותה אף הם?

והבגד, האם יהיה לו עתיד?

האם ישאר גלמוד עד הסוף המר בחנות העודפים בעוד מספר שנים?
אולי יתמזל מזלו ויגיע אל חנות יד שניה ואיזו צעירה תגאל
אותו?
ואולי יתבלה ויקרע וימצא עצמו במכולת בגדים לנזקקים?

ימים יגידו.