קר.
בפנים קפוא. מה אפשר כבר לעשות?
אולי להדליק הסקה, חימום, משהו?
טוב, נו נדליק, זה לא באמת הולך לעזור. אפשר פשוט לפתוח חלון.
זה הרי מאי ואנחנו לא באלסקה.


טוב, החלון פתוח, מה עכשיו?
קר.
מה עוד אפשר לעשות? אולי נדליק את האור?
לא... מה זה קשור?! זה בכלל לא מחמם!


אולי יש פה פשוט יותר מידי מקום. מקום ריק.
יכול להיות?
תמיד אמרו לי שאם יש הרבה מרחב אז תמיד קר שם. כמו באולם
תאטרון גדול, יש שם המון כיסאות. ריקים. וזהו. אין אנשים, אין
מי שצוחק, מדבר, כועס, לפעמים מעצבן, נושם... ריק... פשוט יותר
מדי מקום... מקום ריק...
מה אפשר לעשות עם זה?
כיסאות לא צוחקים, לפחות שהיו כועסים אבל אפילו את זה הם לא
עושים. לעזאזל, הם אפילו לא מסתכלים, פשוט לא אכפת להם.


האמת, אני כבר לא זוכר מתי לא היה קר, חם לא היה אף פעם זה אני
זוכר, אבל פעם נראה לי היה לא קר, זה היה לפני שנים, או שאולי
גם אז לא היה?
מי בכלל זוכר?!
ואת מי זה לעזאזל מעניין?
אבל תמיד יש את התנור הקטן הזה, שאיכשהו פתאום מגלים בפינה,
פתאום מוצאים אותו.
"היי, תנור, למה לא ראיתי אותך קודם, איך נכנסת ככה בלי
להודיע."
מי לעזאזל הביא אותו לכאן?
מאיפה הוא צץ אף אחד לא יודע.
אבל פתאום הוא מפסיק, סתם ככה, פתאום, בלי סיבה.
ואז נעלם.
ואין, כאילו שלא היה... למרות שאיפשהו בפינה אפשר לראות את
החריכות שהוא עשה על הקיר, משהו חום, מתקלף... הוא עצמו לא
שם.
ואז שוב פעם קר.

משום מה הרבה יותר קר מקודם, הרי סביר להניח שהטמפרטורה לא
השתנתה, הכל בדיוק כמו שהיה קודם, אז למה לעזאזל הרבה יותר קר
עכשיו?
זה אפילו מעצבן!


קר.
מאוד.
יותר מדי.
היום יותר מתמיד.
"מה זה? זה, זה... שם על הקיר?"
נו... השחור הזה...
רגע.
אולי נבדוק? נתקרב?
מממ... מעניין.
טוב זה בטוח לא מקרר... אולי טיפה מחמם... מה זה עושה?
מתקרבים, מסתכלים.
שחור.
אין מה להסתכן... ממילא חם שם כבר לא יהיה... אולי פה...
שחור. עגול.
בוא ננסה.
מתקרבים... תופסים עם יד אחת, אחרי זה עם השנייה... זה לא
בורח.
"אה!!! זה חלון, נראה מה יש שם".
שיט, זה גבוה... איפה לעזאזל היה פה שרפרף, קטן כזה, מעץ.
אה... הנה הוא.
מכניסים את הראש... בודקים... נחמד... מפתה.
מעניין למה לא רואים כלום, ממש כלום, או שאולי זה לא ברור...
בחלון רואים נוף, משהו?
כאן לא רואים כלום, הכל שחור, או שזה לא שחור?
מה זה לעזאזל?
אבל זה נותן חום. לא? כן!!!
לאט לאט, נראה לי מתחמם. נראה לי?
לא, לא באמת, עכשיו כבר לא חשוב.
הראש בפנים.
הידיים והרגליים בחוץ.
בחוץ חם, חם מאוד, שמש, ילדים משחקים, צוחקים, אנשים, כולם.
למה לא? זה תחילת הקיץ. הנוף מדהים, הטבע השמיים, הריחות,
הרעשים.
בחוץ חם.
בפנים לא יודע, פתאום זה כבר לא משנה.
בפנים כלום.