אתמול התעוררתי מצויד בהבל פה שיכול להמס קירות, ככה זה אצלי
ברוב הבקרים. אתם יודעים, ריח רע מאוד מהפה עד שמצחצחים את
השיניים. צחצחתי שיניים, ניגשתי לאימא ושאלתי:
"אימא, למה יש לי ריח מוזר מהפה?"
אימא הביטה עליי ובעיניה ניצוץ של רשעות:" מה אתה לא יודע?
יש לנו בבוקר ריח רע בגלל שכל לילה בשנייה שבה אנחנו נרדמים
זוחל לנו עכבר עייף לתוך הפה ושם הוא נרקב, מתייבש ומת".
נבהלתי. לא ידעתי מה לעשות, לא בכל יום שומעים דבר כזה.
מצאתי בבית כמה מלכודות עכברים וחימשתי את החדר.
זהו, שום עכבר לא ייכנס לי לפה, עכברים איכס.
לילה. נכנסתי למיטה, התכרבלתי לי קצת ונרדמתי.
פתאום שמעתי רעשים מוזרים מקצהו המרוחק של החדר שלי.
למזלי, ראיית הלילה שלי לא רעה בכלל, הבטתי לכיוון ממנו בקע
הרעש והתחלתי לרעוד. זוג עיניים ירוקות ובוהקות הביטו בי
ברשעות מובהקת לאט לאט החלה הדמות בעלת העיניים הבוהקות לעטות
צורה מוכרת. אימא, תודה לאל שזאת את, לרגע כבר נבהלתי.
"מה קרה חמוד שלי"? היא שאלה.
"כלום" השבתי לה מנסה להראות רגוע.
אימא הסתכלה עליי במבט הצופן בחובו סוד ולחשה באוזני:
"הבאתי לך הפתעה מתוק שלי", היא הסתובבה ונעלמה מעיניי.
לאחר כמה שניות היא חזרה כשבפיה גופת עכבר.
"לאא!" צעקתי באימה.
"אל תפחד חמודי, יש דברים שאסור לסרב להם ועכשיו, פה גדול!"
צרחתי שוב אך כלום לא עזר, אימא המשיכה להתקרב אליי עם העכבר,
היא פתחה את פי, דחפה לתוכו בכוח את העכבר ובלחיצה הגונה הידקה
את הלסתות שלי אחת לשנייה.
"נו מה דעתך?" היא שאלה.
"פריך" עניתי לה ויצאתי מהחדר על ארבע כפותיי משאיר מאחוריי
מיאו עסיסי... |