בשורה רעה,
פתע, משום מקום -
כברקים ורעמים ביום בהיר,
"בוא מייד, היא פצועה."
הלב נאלם,
כפתיל פצצה מתקתקת,
הדקות נתארכו.
מחשבות במערבולת פחד,
מהצפוי או הקיים.
מביט מטה,
מבין תפרי עורה,
רגל מדממת,
עצמות שבורות.
רוטט עמדתי מולה,
מביט בחמלה,
כואבת ומדממת,
"כואב לי אבא" -
חייכה... ואותי חיזקה.
מוקדש לגיבורה שלי, אביה פרי-מור אישיות ללא חת !! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.