|
טל רז / על מפתן דלתך עמדת |
על מפתן דלתך עמדת
שיערך פגש את קרני השמש
ועינייך נצצו מדמעות של אושר
המחכות להשתחרר מכבלי גופך
בנך חזר מן הקרב הארור
והוא כבר לא היה בנך
בנך בכה מריח העופרת שדבק בו
אך שמחת לראותו
אכלתם שניכם סעודה ראשונה
חיוך מילא את פנייך
המחשבה שילדך שרד
ובשבילך הכל נגמר
אך שום רעש לא פילח את השתיקה
כי עם חזרתו לא מצא מילים
כי בנך חי בביתך
אך מת, במלחמה. |
|
|
שמענו כבר על
הבעיה של אלוהים
עם האבן שהוא לא
יכול להרים וכל
הקשקוש הזה. אז
התשובה היא כן.
הוא יכול. הוא
יכול ליצור כזאת
אבן.
הבעיה שלו תתחיל
שניה אחת אחרי
זה.
מקורי וחבורתו
ברגע של הרהור
פילוסופי נוגה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.