מעיין שטותניקית / נעים להכיר |
ואין לאן לברוח,
כשזה בלב, כל כך צורב,
ורק רוצים לצרוח,
אז הכל עולה מעומק הכאב,
דמעות חודרות לעמקי הלב,
וזה כל כך כל כך שורף,
כשאף אחד לא מקשיב,
הכל כל כך רחוק,
דם קרוש עומד מסביב,
ונשארתי אחרונה בעולם,
נשארתי, הכי לבד, והכי עם כולם.
הו, כן זאת אני, נעים להכיר.
תמצאו אותי, בכיכר העיר,
תלויה, הפוכה, חבל מסביב לצוואר,
כמו שפחה, הרוסה, לא נשאר כבר שום דבר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|