לא עוד ישירו צפורים, לא עוד ירקיעו לשחקים
לא עוד השמש בי תזרח, ולא הורד לי יפרח
לא עוד ירח לי יאיר, ולא כוכב אחד זעיר
כל העולם קודר כל כך, כל היקום אפל כל כך:

 כי את עזבת אותי
 בדד נותרתי לי
 לבי צמא כל כך
 רק לך, רק לך, רק לך...

כי הערגה אותי תכבוש, ערגה זועקת לא תבוש
אך לבבך כל כך רחוק, ומכאובי הם לך לשחוק
אולי תשובי שוב אלי, תשובי שוב לזרועותי
כי העולם שומם בלי די, האין בך אין חמלה עלי...

אולי היום אולי פתאום, כוכב בודד ייגה במרום
אולי הסהר שוב יאיר, ועפרוני אולי ישיר
ואז לבי יקרא הידד, כי את שלי שלי לעד
אך החלום נגוז מיד,ו שוב נותרתי לי לבד:

 כי את עזבת אותי
 בדד נותרתי לי
 לבי צמא כל כך
 רק לך,רק לך,רק לך...