תמיד, תמיד אני רק,
במקום לצאת החוצה,
לנשום אוויר עולם צח,
אני סתם כל הזמן נחנק.

תמיד, תמיד אני מספיק,
במקום לדעת נכון ובזמן,
ולהבין מתי ללכת לאן,
אני סתם, את עצמי משתיק.

תמיד, תמיד אני כמעט,
במקום לעשות הכל,
להספיק בכל מצב,
אני סתם, כל הזמן, לאט לאט.

ותמיד, תמיד מולך,
הכל מקבל צורה,
את המשמעות האמיתית של כל שורה,
כי בשבילך אין רק, מספיק וכמעט,
את הרי הכל, הכל הרי זה את.

ותמיד, תמיד סביבך ניחוח אהבה פרח,
גם שאת לבדך, העולם בשבילך נפתח,
ותמיד, תמיד טועמת מתוק מהכל,
חיה לך בשקט בלי זמן, עם שעון חול,
ותמיד, תמיד יודעת, משחקת בגורל,
בחיוך מתוק של נעורים, מפתה את המזל.

ותמיד, תמיד אני מולך, כזה סתם,
את עוצרת בי את הנשימה,
ומלחיצה לי את הדם...

אבל יבוא יום, אני יודע,
תעברי ותחייכי לי שלום,
אני אשכח לרגע אותך לחלום,
כבר לא אהיה רק, לרגע ארגיש חזק,
כבר לא אהיה מספיק, לרגע אחוש מבריק,
כבר לא אהיה כמעט, ופתאום אזרוק משפט,
כן, יבוא היום, אני יודע,
ממיליון, בסוף אחד פוגע...

ובינתיים, עד לעתיד,
אני עדיין כמעט תמיד,
ולחשוב עלייך, כן...
זה עדיין די מפחיד...