בוקר אחד התעוררתי מנסה להזכר בחלומות השחר והלילה העמוק,
סיפרתי לך על פרח רבנות שיכור מרקד לצליל נרות על אהבות
קודמות,
דיברתי בניגון חורקני זעקות דמי, ומשונה - נזכרתי רק ברכות
זמני (הלא מתוק).

פך קטן של אכזבה נשפך על לא דבר; ניקיתי ומרקתי כל טיפה של ריח
זר,
הרי מוזר שאשליה רעה תגדל ותתפתח - כל עוד אני קיים ואור חיי
זורח גם פורח.

סלחתי מתמיד ואחר-כך התמדתי בסליחתי משתוקק לפרוץ את חומת הלב
המכונן.

יציאת הרחובות הוליכה אברקי לקראת קניות, בדיות, שאריות
נדודיות שיטתיות,
חזרתי שמח כה לחי (לשבת ולטייל בשבילים מאיימים גדר צבוטה זקנה
אך לא מדי).

איך התרחקתם אברקי...

המשיכו נא שאלות מפתח קשיחותכן הנועזה - מדוע אהבה גוררת
אכזבה?

הרים פתוחים בקעות ירקרקות גולשים המנעלים במנעדם האינסופי
וערבים חמים ישיבו כלימת כל אל שמי אדם אוהבים.