אז אומרים לי שאני נאיבית. שאני תמימה.
אז מה אם אני לא מבינה למה יש אנשים שמתעללים בבע"ח,
למה יש אנשים שצדים אותם בשביל הכיף החולני האישי שלהם,
למה יש אנשים שקוטפים פרחים שאסור לקטוף,
ולמה יש אנשים שלא מוכנים לקום בשביל קשישים באוטובוס.
אז אומרים עליי שאני תמימה, אבל מצטערת שקשה לי להבין את אלו.
למה יש אנשים שיכניסו מכות למישהו חלש מהם רק כי הוא נמוך מהם,
חושב אחרת מהם או שונה מהם. אולי אפילו יותר חכם מהם.
למה יש אנשים שמקללים סתם בלי סיבה. ופוגעים באנשים במודעות
ועוד בכוונה.
למה יש אנשים שיגנבו סתם לכיף בגדים מחנות,
ולמה יש אנשים שיבזבזו מים בדיוק בעונה הכי חמה.
אז אומרים עליי שאני תמימה, אבל מצטערת שאני לא בדיוק מזדהה.
למה כששאלתי אם אפשר להכניס אוכל למקרר של השכנים, ישר אמרו
לי, "את תמימה".
למה אי אפשר להתחשב בשכנים ולשים מוזיקה עד שעה הגיונית
בלילה.
ולמה קשה כל כך לאנשים לקבל את העובדה שכשאומרים שיש תור, אז
זה תור! וזה לא מסלול לעקיפה.
אז אומרים עליי שאני תמימה, אבל זו בסך הכל דעה קדומה.
למה כשאסור לעקוף מימין, אז תמיד יהיו את אלו שלא יהיה אכפת
להם,
למה כשאסור לעשן בצד הזה, אז רק כאן יהיו כל המעשנים,
למה כשאסור ללכלך, אז אותו המקום של השלט, הוא המקום הכי
מלוכלך.
ולמה בכלל, כשאומרים אסור, אז מבינים שמותר?
ולפעמים אני בכלל תוהה, למה יש אנשים רעים? אז אני תמימה?
אז יש אנשים שחושבים שכל הדברים הללו הם הגיוניים לחלוטין. אז
הם החכמים הגדולים.
ואני?
אני תמימה.