אני מרגיש שאני חייב לכתוב.
אני מרגיש שאני צריך מפלט.
אולי הדף יהיה מקלט לרגשותיי
אולי בדף אצליח לכלוא את ההרגשה.
חיוכים מזויפים, שווים כלום.
צחוק קולני, רושם חיצוני
מבחוץ מאושר, מבפנים אומלל
אך האומללות אינה חלק מהתודעה.
לבדי אני לא מצליח לנתח את ההרגשה.
ההרגשה הזו שאני חייב לכתוב.
ההרגשה הזו שגורמת לי לפרוץ בבכי-ללא סיבה.
לבדי אני לא אצליח להבין.
בתוך הראש מנסה לסדר,לארגן, לחשוב
לא מצליח, ערפל.
בעת כתיבה כותב לא מעצור
מתבהר לי, אור.
איני מודע למה שאני מרגיש
אהבה, קנאה, עצב או משהו אחר...
לבדי לא אצליח להבין את ההרגשה
לבדי - זה לא מספיק. |
