אני אהבתי אותך.
אתה אהבת אותי.
היינו ביחד כמעט כל יום, כל היום.
חשבתי שאתה המושלם שלי.
ואז הלכת לצבא.
השארת בכרמיאל אהבה.
כל שבועיים חזרת.
השתמשת בי והלכת.
האמנתי בך,
נתתי לך,
לעולם לא בגדתי ולא שיקרתי לך.
שאותי אתה אוהב לי אמרת,
אך איפה הרגש במילים שלך?
כשנמאס לי מהשקרים,
עזבתי וחשבתי שלעולמים.
אך עכשיו אני בודדה,
ומתחילה להאמין בשקרים שלך,
והאהבה אותי עוורה,
מה אעשה עכשיו איתך?
לתת לך את הכבוד?
הדבר היחיד שאצלי נשאר עוד.
כי את אהבתי אליך, חרטתי,
את אמונתי אצלך השארתי,
את הפעם הראשונה לך נתתי,
את הכבוד איבדתי כשהשתכרתי,
אך נשארה בי עוד טיפה של כבוד עצמי,
איני יודעת איך אוכל להחזיק אותה אצלי,
לא לכתוב לך ולא להתקשר
כי הרי זה הכל שקר!
אהבה אבודה.
ואליה אין חזרה
וההמשך לדרכה הוא רק למחוק את זכרונה.