אני מתגעגעת אליך..
לא ראיתי אותך כבר כמעט שבועיים ולא נישקתי אותך יותר
מחודש...
כואב לי, כואב לי גם שבכל רגע אני מרחיקה אותך יותר ויותר ממני
ומהלב שלי...
מתי תחזור? האם תחזור? או שבאמת גמרנו את זה בניתוק טלפון...?
אני לא מבקשת הרבה... רק להרגיש אותך שוב מחבק אותי ואומר לי
את שלוש המילים.
יותר נכון מרגיש אותם.אני רוצה אותך איתי, לדעת ולהרגיש אותך.
התקשרתי לשמוע את הקול שלך אחרי כל כך הרבה זמן,והלב שלי...
הלב שלי סובל והראש,
הראש סובל מהמחשבות הרבות שעוברות בו.אני מתארת לעצמי שתעלם
מהעולם,
מחשבה נוראה, מחשבה שמאווררת כל כך הרבה מחשבות.
השאלות הרבות שיש לי, שאם תעלם, לעולם לא אדע את תשובתן.
הידיעה, הידיעה שרק כבוד הוא המפריד בייננו,שורפת... הורסת
אותי...
אך כמו שסיימנו בניתוק, נוכל לחזור בהרמת טלפון.
אבל הכבוד הוא קיר כל כך קשה, שלהרוס אותו רק האהבה יכולה, אך
אם האהבה אינה קיימת?
ושוב אני חוזרת אל אותם שאלות שלעולם לא אדע את התשובות
עליהם.
נתתי לך אותי, כולי הייתי שלך.כשהלכת, לקחת את הכל איתך.
מה נשאר ממני? רסיסים קטנים של אהבה, שאותם רק הזמן יוכל
להעלים.
רסיסים קטנים של אהבה, כמו הרוח... מרגישים אותם אך הם אינם
נראים.