היום אני שופכת. עכשיו. הכל. הכל הכל.
כאילו שאף אחד לא רואה. כאילו שזה לא יפגע באנשים.
כאילו שהוצאתי את הכל והפסקתי להחביא.
שופכת את הכל החוצה.
כאילו שלא מזיז לי בכלל.
כאילו... כאילו זדיינו לי מהחיים מי אתם?
אני אני. ורק אני. כל הזמן אני. לא? אני.
אכזבה כזאת גדולה, כאילו כלום. איזה משהו כזה.. חסום.
זה מגעיל אותי. דוחה אותי לדעת. מאכזב אותי לזכור. מגעיל אותי
להתגעגע. פשוט נמאס. רוצה לעוף. לא מסוגלת יותר לסבול את זה.
ואיפה אני? איפה אתם? רק אכזבה.
כאילו לקחת את הכל והשארת מאחור. כאילו כלום. לא איכפת לך. לא.
לא איכפת לך. ואל תזייני לי בשכל שכן. כי לא איכפת לך.
גם לך לא. רק מעצמך. אומרת. מדברת.  בתחת שלי.
לא איכפת לך. רק מעצמך. כאילו כלום לא קורה מסביבך. כאילו לא
חשוב. ומה איכפת לי מה היא תגיד. ביי, שלום.
נמאס.
אל תתקשרי, לא ביקשתי. אל תתגעגעי, לא ביקשתי.
אל תזכרי, אל תדעי, אל תרצי. אבל בעיקר אל תבואי לבכות לי אחרי
זה.
או יותר גרוע, לבכות לאנשים שבטוח יעבירו את זה הלאה.
אז שתקי. כי לא איכפת לי ממך יותר. כי אני כבר החלטתי.
את החומות שלי את לא תצליחי לשבור. גם לא את. את בכלל לא קרובה
לזה. את כבר מזמן בחוץ. את כאילו מקשיבה לכל מילה שאני אומרת,
מנסה לדלות עוד קצת מידע, חושבת שאני לא שומעת. כמו ילדה
מטומטמת. כאילו שאני לא עושה את זה בכוונה רק כדי שתהיי מאושרת
מעצמך. שתגידי שעוד בנאדם נפגע. נאכל ע"י הארס שלי. ובכלל, מה
את צצה לי ככה פעם בחודש? חודש... חודשיים.. כבר הפסקתי לספור.
זה לא ממש משנה, את יודעת. בשלב מסוים כבר אין כל משמעות לזמן.
למילים. לחיים. לך. לך שנתנה הכל, או קיבלה הכל או אנערף מה
הכל. הכל הכל. רק לך. שזיינה כל היום בשכל על אהבה, על הערכה,
איפה את שעכשיו חולמת אותי מתה ועושה הצגה של איכפתיות? איפה
את עכשיו כשאני באמת מתה אבל הפעם את לא שם לתת לי חיבוק?
איך שתרצי. איך שאת תרצי. רק לפי הנוחות שלך. וזין על הכל.
רצה אליי עם המבט החיוור שלך, כאילו שאני לא מכירה אותו, כאילו
שאנלא יודעת שאת יודעת לעשות אותו מתי שרק מתחשק לך. שתקי. לא
רוצה לשמוע. סתמי ת'פה כבר כוס אמק. כוס אמא שלך ושל כל העולם.
וזדיינו כולכם. אפילו את. את שהייתה הכי חשובה לי בעולם.
נעצרתי. רגע. תני לי שתי דקות. פה זה קטע הספד רע. ראסמי
ראסמי. שניה.
טוב, פה.
אז את, שהייתה הכי חשובה לי בעולם, מבקשת סליחה. יאיי. זה עוזר
לי במשהו? הכנסת לי אותו לחיים כאילו שלא קשה לי גם ככה? שתקי
כבר. אני בכלל לא רוצה לשמוע אותך. אכזבה. איכזבת. רצית להיות
כאן בשבילי. ומה עשית, סובבת ת'גב. כשהכי הייתי צריכה אותך.
כשכבר כמעט נפלתי ונשברתי. לא היה לך זמן אליי. בסדר. בתחת
שלי. שנה שלמה ולא היה לך זמן אליי. אז בסדר. זדייני את. את
והוא. ושניכם ביחד בתחת שלי. שווים לי שניכם לתחת. כוס אמק.
גמכן. חושבת שאת עושה לי טובה? חושבת שמפריע לי אם כואב לך? אז
ידיעה; לא.
לא כואב לי. וגם לא כואב לך. את סתם משכנעת את עצמך שכואב לך.
מחפשת אותי בכל חור, מדברת עליי בכל מקום. זה נגמר, צאי מזה.
כוס אמק צאי מזה כבר. לא איכפת לי ממך, מתי תביני. לא אני לא
חושבת עלייך. אני גם לא אוהבת אותך. אפילו לא איכפת לי ממך.
אני רואה איך היא צדקה פתאום. בן. בן. תמצאי ת'צמך. תמצאי
ת'צמך כבר. כי נמאס. בן שלושים ושבע, כאילו שאין לו חיים.
תמצאי דרך לחיות או משהו. תפסיקי להתבכיין. כל החיים שלך רק
מתבכיינת. אז היה לך רע. גם לאנה פרנק בגטו היה רע, אז מה?
קורה.
באסה.
מה זה דקה של צפירה? הא, יא בת זונה? יא חתיכת שרמוטה שלא
יודעת להעריך את מה שיש לה?! איך פתאום את נדחפת לי לפהה???
אוף כוס אמק צאי לי מהוריד. לא רוצה לראות אותך יותר. אומרת
שאיכפת לה. כשתרצי, תבואי לזיין אותי וזהו. מעבר לכך אין לי
עצבים בשבילך.
ואל תחפשי אותי יותר. את כבר לא מעניינת אותי. זה נגמר. בכנות,
זה אף פעם לא היה.
ואל תבכי לי. בעיקר אל תבכי. תשבי ותחשבי שאני לא רואה.
תקשיבי לכל מילה שאני מוציאה מהפה. כאילו שאני לא יודעת.
מטומטמת. מעניין כשאני אמות, מה אז יקרה. יהיה לך נוח לבכות
הא?
לכולנו. כן, יהיה לנו נוח.
בת זונה. אל תבכי. אל תבכי. כל היום בוכה. בוכה ועושה טעות
ובוכה ועושה טעות. איך נתתי ת'חיים שלי ואני עדיין כאן.
עדיין כאן.
יא בת זונה תלכי ממני כבר. צאי לי מהחיים. גם את.