והלב שוב רוטט
ורוצה כבר לדעת ,
צועק אל מול אותם
מראות חוזרים.
והשאלות זועקות
ואין תשובות.
התהייה מתעטפת
באינספור תחושות
ופעורת פה אנוכי
אל מול השמיים,
שמביעים בשיוווין נפש
ארור עצבות.
הכיצד הייתם
עדים לכך?!
הכיצד נתתם
לדברים להתרחש?
איך הורדתם טל ומטר
והורקתם שדות ירוקים?
ואין תשובות.
אדמה ארורה.
הכצעקתה?!
לאן נעלמה אותה
צעקה אילמת...
ל א ן ?
ואין תשובות.
והלב שוב כואב
והשנאה כלתה
ונותרה בלב רק
השלמה שקטה.
יהודים, יהודים
הגביהו ראש
באשר אתם -
כל אחד מאיתנו ניצול.
כולנו שרדנו את השואה
כולנו שורדים יום יום.
והלב שוב רוטט
והלב כבר יודע ,
שרדנו - ולא בכדי.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
אפריל 2004 |
