מוזר. באמת מוזר. הרי לשניהם יש מודלים היסטריים של רומנטיקה.
טבועים עמוק עמוק. אפופי להבות ותשוקה, וכאלה. שפתיים בשרניות,
ענקיות, ממצמצות בתאווה אלו על אלו. ככה הם מכירים.
גם אי אפשר בדיוק להגיד שהם לא משוחררים מינית. אם כבר אז
להפך. לא ניכנס לפרטים, מחמת צנעת הפרט וכל זה, אבל בואו רק
נגיד שלשניהם יש ביוגרפיות די קשוחות בתחום. לא פריירים, שני
אלה.
די מוזר. הוא מלקק לה איזה אבר כלשהו בגוף, תנוך, או שד, או
משהו יותר אינטימי. מה זה משנה. הרי במילא כל מה שהיא מרגישה
זה את הצמיגות הלחה של הלשון שלו. תוהה בפיזור נפש מתי אפשר
לעבור כבר לקטע העיקרי. לגמור עם זה כבר. אתם מבינים, זה לא
ממש משנה כמה שער יש עליו. על האבר.
אפילו איזו אמירה פמיניסטית אי אפשר לדלות מכל העניין, לצערנו.
גם הוא לא בדיוק נסחף על כנפיהן של רוחות התשוקה הבוערות, או
איך שלא קוראים לזה. טוב, את הקולות והאנקות ההכרחיות הוא
מוציא. תשמעו, המעמד מחייב, בכל זאת. אבל איכשהו זה לא
בדיוק... זה? מכאני? משהו בסגנון, בכל מקרה.
מוזר. באמת מוזר. מה יש להגיד. אי אפשר להאשים אותם, שני
המסכנים האלה. שיחקו לפי הכללים שמערכת החינוך של ערוץ שתיים
לימדה אותם. למען האמת, רוב הסיכויים שמרבית בני גילם היו
מחליפים אתם חיים בשמחה. הצליחו לא רע, לפי כללי המערכת. רק
שמה לעשות, כמעט ומבייש להגיד, אבל ריק להם, ריק. זה לא ממש
נוגע, כל הלשונות האלו. או נוגע מאוד לרגע או שניים, ומתנדף.
אפשר היה להגיד שזה סוג-של-נקמת-היורם. חה חה, תראו אותם. הוא
מזיין כמו שפן, ואחריה רודפים כלבלבים תיכוניסטים עם הלשון
בחוץ. נחשבת. צייד טוב. אבל ריק להם.
רק שגם החנון לא כל כך נהנה מכל העניין. יושב בחדר חשוך ומאונן
מול המחשב בהזיות ייסורים, עלייה. וכשהוא כבר יגיע למשהו, הוא
יהיה עוד יותר מנוכר לזה מהם, אפילו. סוד כמוס, לפרה ולסוס: גם
לו ריק. המערכת הזו טורפת את כולם.
לא משהו, תרבות צעירה בישראל.
               תכלס. לא כל כך כיף פה.