"להפעיל מונה?" שאל אותי נהג המונית.
זה היה אחד מהימים האלו של ימי הקיץ הראשונים בחודש מרץ,
כשהחזאית, זאת שתמיד בהריון, מודיעה שמגיע מצפון אפריקה גל חום
שרבי, והגל הזה פשוט נשאר בארץ 7 חודשים ואנחנו קוראים לו
קיץ.
"כן...." מלמלתי, וניסיתי לחזור לעיתון הספורט.
בקולומביה שוב נהרגו 12 שחקני כדורגל מפגיעת ברק. כמה רציתי
שיהיה חורף שוב, ומצידי שכל הפועל תעלה באש.
לנהג, לפי השלט הקטן שליד החלון, קראו קובי אשכנזי, (למרות
שהוא בכלל לא נראה אשכנזי) היה צורך לשבור את השקט והוא התחיל
בתהליך ה-סמול טוק. "איזה חום, תאמין לי, עדיף לגור באיזה ארץ
קרה כמו איזה ג'מייקה".
ניסיתי להתאפק לא להגיב. "איפה זה בכלל, באנטרקטיקה, לא?"
זאת הסיבה שאני כמעט ולא נוסע במוניות. לפני כמה שנים נדרתי
נדר - שאני, במוניות, לעולם לא ידבר שיחות סמול-טוק- אני פשוט
לא יכול לסבול את זה.
ולא אכפת לי שהנהג יהיה אח"כ עצבני.
"אתה אוהב אותו?"
הרדיו היה מכוון על התחנה המעצבנת הזאת שמשמיעה רק שירים של
שלמה ארצי. "אני חולה עליו" אמר בהדגשת הח'.
"מת על השלומי ארצי הזה". הנהנתי מתוך נימוס.
ברקע התנגן השיר הזה -'חום יולי-אוגוסט', ואני חשבתי על כל
הזעה שנוטפת ברחובות תל אביב עכשיו, והתבאסתי על זה שאנחנו
אפילו לא בשיא הקיץ של יולי-אוגוסט, אלא רק בהתחלה של הסיוט.
"כוסית-אהה?" שאל והזיז את הראש בכיוון בחורה אנורקטית שחצתה
את הכביש. "תאמין לי, הקיץ הזה עושה רק טוב לבחורות. לא הולכות
עם כלום אלה" הנהג צפר פעמיים בפראות לעבר הבחורה וצעק -"מותק,
אבא שלך גנן?"
מפתיע, אבל הוא לא קיבל תגובה. "זונה..." סינן.
"תגיד לי רגע, אח שלי, אתה גר בהרצליה?" הנהנתי. "מכיר את אבי?
אבי אלחנן? יש לו חנות ירקות שמה בכיכר".
השפתיים שלי התכווצו במאמץ לא להוציא מילה.
"היית פעם בפרדס כץ?" שאל ולא חיכה לתשובה "מקום בן זונה-תשמע
לי, אני גר ברחוב הראשי ואפילו שמה לא רועש ופקוק כמו פה".
נמאס לי-ביקשתי שיכבה את הרדיו. הוא היה מופתע וניסה לשכנע
אותי "מה, אח שלי, אתה לא אוהב אותו? זמר תותח. לא סתם תותח,
תותח על" ציין.
ניסיתי להירגע, והתפללתי בלב שהסיוט זה יגמר ומהר. אני לא איש
דתי, שלא תבינו לא נכון, פשוט מניסיון העבר - בד"כ זה מצליח.
כשנכנסה בנו המשאית לא הרגשתי הרבה. רק תוך כדי התהפכות
המכונית נזכרתי בפרסומת הזאת של התאונה וכל הדם, שתמיד תהיתי
איך היא לא נפסלה לשידור.
אח"כ, סוף כל סוף, היה שקט.
רק שלמה ארצי עדיין שר שהוא הולך לרקוד עם חיילים מתים בלט.
אף פעם לא אהבתי אותו.