יעלי לביא / יום אחרון של תמימות |
מאז שאני זוכרת -
מגליו, עוצמתו, גודלו.
ידעתי שבמקום כל-שהוא
יש אוקינוס, גדול עוד יותר,
מלא כוח, אך לי הספיק הים "שלי".
היה לנו קשר מיוחד - כך חשבתי לפחות
שחקתי עם הגלים, בקרתי אותו כל יום
כמעט
האמנתי שגם הוא מרגיש אותי.
באותו יום שהחלטתי שמשהו
חייב להשתנות
בכל המצב המוזר הזה,
הלכתי עד הסוף
כמעט
עד מעל גובה הראש
רק אז הבנתי
שלא רק שלא אכפת לו,
אלא,
הוא בכלל לא מרגיש,
לא יכול להרגיש
אותי
בתוכו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|