מתחבאים בשקרים, שמיסדנו.
מנסים לנתב במבוך.
הרחובות שוממים ואנחנו
מסתתרים ומקוים רק לטוב.

שם, שיכור מנדב לנו מסר,
על חיים לא שמחים במסתור.
מבקש כבר לראות את הקבר,
מתפלל לא לסבול עוד בקור.

שעת חצות היא הקוד שמסרנו,
הילדים כבר מזמן ישנים.
מבצעים חפוזים שבצענו,
ושמירה על כללים לא ברורים.

ברגעים הספורים שחוינו,
לא נותר זמן למצוא פתרונות.
חבילות התשוקה שכילינו,
רק הדחיקו תמיד בעיות.

עד מתי נשקר לעצמנו?
ומתי נשחרר מועקות?
לא רוצה להרגיש שחטאנו.
מבקש לחדש אהבות.