אני מתאמצת ומתאמצת,
אף אחד לא רואה.
אני לא מעתיקה במבחנים,
אבל האם למישהו האידיאל הזה בכלל משנה?

אני שואפת ורוצה
למעלה מנסה להגיע אבל לא מצליחה
הדרך ארוכה ולעבור אותה לבדי אני צריכה
קשה, קשה נורא.

למה לא נותנים ציונים על ערכים אמיתיים?
למה לא על מאמצים ורק על מבחנים?
- האם זה רק מה שאנחנו שווים?
למה אני מנסה להוכיח, מנסה להשקיע
והכל נזרק לפח.
למה לא רואים שאני צועקת, למה לא שומעים אותי
האם אני עד כדי כך בשקט?
אני רוצה לצעוק אבל לא יכולה
משהו עוצר אותי, ואני חוזרת אל עצמי חזרה.

למה אף אחד לא מתעקש לעזור? למה לא מתעניינים אפילו מעט?
ולמה לאף אחד לא אכפת?
אני, לא כזאת.
הייתי משקיעה, הייתי עוזרת, הייתי את נשמתי נותנת
אני לא כמו כולם. אני על הנשמה שבפנים, על הלב מסתכלת.
אני: אני - וחבל שעל זה,
את הציונים המגיעים לי אני לא מקבלת.