היא התעוררה בבוקר
עם שיר חדש בלב
ואמנם היום חדש,
אך הכאב אותו כאב.

היא הסיטה את השמיכה
והלכה לשטוף פנים
ולקחה לה רק תפוח
כי חבל על הדגנים.

היא לבשה בגדים יפים,
לבשה מעיל, לבשה שחור
וצעיף לבן תמים
שישמש לה למסתור.

היא עמדה מול המראה
ומרחה מעט איפור
מעבר למסך דמעות
היא ניסתה לראות ברור.

קצת צללית מעל העין
וקצת ליפסטיק על הפה,
כי אם כבר לגמור
אז לגמור את זה יפה.

והשמש זרחה,
השתקפה על המדרכה,
וזה יום כל כך יפה
לצאת לטיול קצר -
אבל הזמן שלה עצר.

היא עמדה לה על הגשר
עם חיוך על הפנים
אבל עם פיק ברכיים אימתני
היא געשה לה מבפנים,

ועוד מעט זה יסתיים
והסבל יעלם
ובלי לחשוב יותר מדי
היא...די.

והשמש זרחה,
השתקפה על המדרכה,
וזה יום כל כך יפה
לצאת לטיול קצר -
אבל הזמן שלה נגמר.

ואין מחר.