היה הייתה פעם בארץ רחוקה ילדה קטנה בשם לילה. ללילה היה
נמר-מחמד, שמו היה כוכבון. כוכבון היה כמו אח בשבילה ולילה
אהבה אותו מאוד.  לילה אהבה הכי בעולם את המשפחה שלה: את אימא
שלה, את אבא שלה, וכמובן את כוכבון. להוריה היו שמות מאוד
מיוחדים: לאמה קראו סופה ולאביה ים. היא אהבה סיפורי אגדות על
פיות ופאונים והייתה לה בחדר ספרייה ענקית שכולה הייתה מלאה
בספרי אגדות קסומים. לילה אהבה לשמוע סיפור לפני השינה, וכך
בכל לילה אמה הקריאה לה את אחד מקובץ הסיפורים שעל המדף, היא
גם ישבה לידה וליטפה את ראשה עד שנרדמה. בבוקר לילה הלכה
לביה"ס שהיה לא רחוק מביתה. אביה היה מלווה אותה לבית הספר
כשהיא רכובה על גבו של כוכבון שהיה נשאר איתה במשך יום
הלימודים. בזמן ההליכה היה אביה מספר לה פרק נוסף ב"צמחים
קסומים" סיפור המתאר את עלילותיהם של פרח הפיה הורודה ושל עלה
הפאון הירוק. לילה המרותקת שקעה אל תוך הסיפור וממש יכלה לראות
את המתרחש שם, היא כל כך נהנתה עד שלא הרגישה איך שהזמן עובר
וכבר עמדה מול שערי בית ספרה.
לילה לא אהבה ללכת לבית הספר אך הדרך לשם הייתה כל כך מהנה
שהיא לא הרגישה בכך, במיוחד בגלל שיכלה לשחק עם כוכבון שלה.
היה לה מאוד קשה להסתגל לתנאים שבית הספר הציב לתלמידיו:
היה לה קשה להתרכז בשיעור, לזכור את החומר ולהכין את שיעורי
הבית שתמיד היו אחרונים בסדר העדיפויות שלה. היא ראתה בהם
מכשול ואפילו לא ניסתה להבינם.
ים וסופה היו אובדי עצות מה לעשות איך לגרום ללילה להכין את
שיעוריה והכי חשוב להתרכז בשיעור ולנסות להבין את  החומר.
ללילה הייתה עוד בעיה, חברתה הטובה שביל החלב הייתה התלמידה
המצטיינת שבה כל כך התגאה מנהל בית הספר לוש גבעולי.
בגלל התסכול הנוראי התרחקה לילה משביל החלב וגם משאר חברותיה,
מושמוש ומקלית שהגיעו כל בוקר עם חיוך רחב ומחברות מסודרות
מלאות בתשובות שהיו (לרוב) נכונות. לילה הייתה נורא בודדה
והרגישה שחבריה היחידים הם כוכבון וספריית האגדות. "אתם אף פעם
לא תהיו תלמידים טובים ואף פעם לא תשאירו אותי בצד..." היא
אמרה כשדמעה מבצבצת מזווית עינה השמאלית. "מה לעשות?" שאלה
סופה את ים לאחר שהציצה לחדרה של הילדה ושמעה את דבריה.
ים חשב לרגע ואז אמר, "צריך לחשוב על דרך שבה יהיה ללילית שלנו
קל יותר בלימודים אז היא תצליח בבית הספר ו..." "היא תתקרב שוב
לחברותיה", השלימה סופה את המשפט.
"אבל מה יכול לגרום לה לשנות את דעתה על בית הספר", שאלה סופה,
"זה חייב להיות משהו שהיא אוהבת..." הרהר ים. "יש לי!" קראו
שני ההורים בבת אחת "פיות, זה מה שלילה הכי אוהבת!"
למחרת קראו ההורים המאושרים לאחר שגיבשו תכנית, ללילה למטבח.
"לילוש חשבנו על זה הרבה בימים האחרונים והגענו למסקנה שאת
צריכה שיעורי עזר", פתחו ההורים בהסבר. "שיעורי עזר?" שאלה
הילדה הקטנה בייאוש "עוד בזבוז של זמן..." היא רטנה.
"אל תוסיפי דבר והביא לכאן את חוברות החשבון" אמר אבא.
לאחר כמה דקות שבה הבת המבואסת למטבח והתיישבה על כסאה. "חשבון
יכול להיות קל, תלוי איך מסתכלים על זה" הוא אמר. "איך שלא
אסתכל על זה, זה תמיד יישאר קבוצת תרגילים שאני לא יכולה
לפתור!" היא אמרה. "תחשבי על זה ככה" המשיכה אימא "אם יש לך
ארבע פיות ושני פיאונים ושלוש פיות הלכו הביתה, כמה פיאונים
נשארו?" "אא... למה להם ללכת הביתה?!" שאלה בהגיוניות "אאאמ",
ענתה האם, "כי אימא שלהם קראה להם לאכול".
"טוב" הסכימה לילה, "שילכו. אבל מה זה קשור אלי?".
סופה לא ידעה מה לעשות ושיחררה את הילדה מהשיעור.
"מה נעשה עכשיו?" שאלה סופה ונימה של דאגה נשמעה בקולה.
"אני לא יודע" השיב האב גם הוא טיפה מבולבל עקב היכשלות
התוכנית. "אולי לא השקענו בזה מספיק חשיבה" הוא ענה לבסוף.
"חשיבה? השקענו חשיבה ים, אבל כנראה שאפילו הפיות לא יוכלו
לעזור לילדה שלנו". "אל תהיי כ"כ בטוחה", ענה לה ים וחיוך נמרח
על פניו, "אולי פשוט לא עניינו אותה, צריך לעשות יותר מלהזכיר
את המילה 'פיה' בבעיה אלא ממש לבנות סיפור הרי היא זוכרת
סיפורים שלמים בע"פ ולא זוכרת שיעור אחד. אנחנו צריכים לגרום
לה לשנות את צורת החשיבה", סיכם לבסוף והשניים התחילו לעבוד.
לילה שהציצה אל שיחתם של הוריה סגרה בשקט את דלת חדרה והתיישבה
כשגבה אל הדלת, היא הרהרה בשיחתם עד שהחליטה לבסוף מה עליה
לעשות. "זה מאוד חשוב להם" חשבה לעצמה, "למרות איך שהתנהגתי,
כנראה שהם מאוד אוהבים אותי וגם אני מאוד אוהבת אותם, אז אם הם
מסוגלים להשקיע כל כך בשבילי למרות ההתנגדות שלי והכל גם אני
יכולה בעצם אני אפילו רוצה!" היא אמרה לעצמה בהתרגשות ולמחרת
הלכה לספר את הבשורה המשמחת להוריה. "אמא?" "כן מתוקה שלי?!"
"אני חושבת שאני בכל זאת רוצה לנסות לפתור תרגילים בחשבון, אם
אתם עדיין מעוניינים להסביר לי זאת אומרת". "איזו שאלה?
מתוקונת! ברור שאנחנו רוצים לעזור לך בחשבון ואני מאוד שמחה
שאת רוצה ולא צריך להכריח אותך" היא חייכה חיוך אימהי. לילה
והוריה התיישבו לשולחן והחלו במשימה. "אז ככה, אם יש לי שדה
פרחים שיש בו 15 ורדים ו10 חרציות על כל חרצית יש פיאון ועל כל
ורד פיה, עד כאן הבנת?" "כן" השיבה לילה בהתעניינות. "אוקי
עכשיו פיה אחת הלכה הביתה כי אימא שלה חולה, 4 פיות הלכו אל
אהוביהם הפיאונים ושני פיאונים עפו אל שדה הכלניות הרחק משם,
כמה פיות ופיאונים הלכו וכמה נותרו?!" סיימה האם. לילה חשבה.
"אמממ..." היא אמרה וכיווצה את מצחה שהראה שהיא באמת מתאמצת.
"טוב, אז ככה. יש 15 ורדים ועל כל ורד פיה אז... יש 15 פיות.
יש 10 חרציות ועל כל חרצית פיאון, זאת אומרת שהגיעו
לשדה..אמממ... 10 פיאונים. עכשיו 10 ועוד 15 שווה... אממ..25.
, נכון?!" "נכון" אישרה סופה בחיוך רחב.
"אוקי..." הרהרה לילה, "אז 25 פיות ופיאונים עפו לשדה, תשובה
אחת נכונה!" היא השיבה בחיוך מאושר. "עכשיו מתוך 15 פיות פיה
אחת הלכה הביתה ועוד 4 שעפו אל אהוביהם הפיאונים זאת אומרת שהן
נשארו  בשדה. אז זה 15 פיות פחות 1 שהלכה יוצא...14?" היא
הסתכלה על אמה מחכה לאישור והמשיכה מיד לאחר שסופה הנהנה
להסכמה. "עכשיו בקשר לפיאונים. 10 פיאונים פחות 2 שעפו לשדה
הכלניות שווה ל... 8. 8 ועוד 14 שווה ל... אממ... 22. זאת
אומרת שמתוך 25 פיות ופיאונים שהגיעו לשדה הפרחים נשארו 22
והלכו... 3 נכון?!"
היא שאלה וממש קיוותה שלא להתאכזב. "נכון" ענתה סופה המאושרת.
"יששששששש!" צרחה לילה בהתרגשות, "הצלחתי!" "את רואה מתוקה?"
פנתה אליה אמה, "את יכולה לעשות את זה אם רק תחליטי שאת רוצה".
"אמא" אמרה לילה והתנפלה על אמה בחיבוק דוב, "תודה, וגם לך
אבא" היא אמרה והסתכלה על ים שחייך אליה בחום.
"אפשר עוד שאלה? נראה לי שאני ממש נהיית טובה בזה, חחח" היא
צחקקה. "בטח", השיבו ההורים וים אמר, "עכשיו שאלה בטבע: אם
לפרפר נושרות הכנפיים בחורף האם יצמחו לו חדשות ומתי?" לילה
חשבה קצת ואז ענתה, "אממ... אם לעלה היו נושרות הכנפיים הוא לא
היה יכול לעוף במשך שתי עונות, זאת אומרת שבקיץ הכנפיים כבר
היו מסיימות לצמוח והוא היה שב לשדה הדבורים. פיאון הוא לא
שונה בהרבה מפרפר, אז התשובה היא... כן יצמחו לו חדשות בעונת
הקיץ", היא השיבה במומחיות בזמן שלקחה את ספריה ופיזזה לעבר
חדרה.
מאז אותו יום, לילה המשיכה להסתכל על לימודיה כחלק מסיפורי
הפיות האהובים עליה. לא נגזים ונאמר שהיא החרשנית של הכיתה אבל
לפחות היא לא נכשלת בכל המקצועות. והעיקר שהיא חזרה לחברותיה
שביל החלב, מושמוש ומקלית והיא כבר לא בודדה.  
כך, לילה ביחד עם כוכבון, ים,סופה ושאר החברים חיו באושר עד
סוף ימיהם.