עדי בן זקן / גאולה |
מכל מה שנדמה אחרת
ומעולם לא מעצמך.
הוא אומר לך
שמותר.
ואת מחייכת חיוך של זיקנה.
בין זוג קמטים של ילדה.
נגעלת
מכף הידו הלבנה,
התובעת אשם
שלא בו.
ובך.
לא נותר עוד.
ועד מתי תיוותרי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|