אתם לא יודעים כלום, תאמינו לי. חה, חה, חה...

לפני מספר חודשים גיליתי בשיטוטיי באינטרנט כי "המוסד למודיעין
ותפקידים מיוחדים" פתח את שעריו לקהל הרחב. "כדי להקל על
התהליך" ביקשו למלא טופס קצר של קורות חיים. קורות חיים! חה חה
חה... הם חושבים שהם מבינים משהו, אבל הם לא יודעים כלום. מה
הם יודעים עלי? אני מטורף!  משוגע! לא פעם אחת ולא פעמיים
הייתי בדרך לחנוק את אחד ממפקדיי בצבא או לחילופין לשלח כדור
בגולגולתו. אך בשל צירופי מקרים והתמזלויות מזל, נמנע ממני
ברגע האחרון להפיק את זממי. איך בדיוק הם יראו את זה בקורות
החיים שלי אה?!

הקטע המצחיק ביותר הוא, שהם בטוחים שאת שיטות הג'יימס בונד
המטופשות שלהם אי אפשר לנחש, כאילו מדובר בתגליות של פרס נובל.
"לצורך בירורים ראשוניים שנעשה על המועמד" נכתב שם. אני כבר
רואה את הפגישה עם איש המוסד בעיני רוחי. הוא ישב מאחורי שולחן
מנהלים מכובד, ענוב עניבה וחליפה יוקרתית.

"אדון יעקובוביץ'", כך יאמר לי. לאחר בירור הפרטים הראשוניים
ולאחר שירדים את התרגשותי ודריכותי.
"אדון יעקובוביץ', ביום חמישי שעבר עמדת בכיכר וולפסון  בעיר
במשך כחצי שעה וכפי הנראה בהית נכחך למטרה לא ברורה. אולי
תסביר לי את פשר הדבר?"

אוך איזה טיפשים. טיפשים!!! חבל שאני חייב להסתיר את גאונותי.
התרגיל מתוכנן כמובן. לאחר ששאלו אותך לפרטים טכניים, שואל
אותך האיש בנימה מקצועית ויבשה ממש כאילו שאלך מה השעה, שאלה
האמורה להכניס חשש בליבך: 'עקבו אחרי, צותתו לי, מי יודע מה
עוד הם יודעים עלי?' ובזמן שתחשוב בליבך את כל המחשבות האלה
ישחק איש המוסד את תפקיד האדיש במקצועיות מופתית של מי שלכאורה
אין לו מושג על עוצמת הזעזוע שאתה עובר. אמנם, לרגע קל הוא לא
יתאפק ובלכסנו אליך מבט מעל ניירותיו יעלה חיוך בזויות פיו אך
מעוצמת התרגשותך לא תשים לב והוא כמובן ימחק אותו מיד. אח!
הטיפשות האווילות. אבל אני חייב לשחק את המשחק. ולעומת פרצופו
מדושן העונג אני היושב גם כן בחליפה ועניבה מדרגה ראשונה אראה
מופתע מעט.

"ובכן מר... " אומר בחיוך נבוך כאילו שכחתי את שמו.

"לא חשוב, לא חשוב" הוא יאמר מיד כדי לשמור את הילת
המסתוריות.

"ובכן... חיכיתי לידידה". כאן אבלע את רוקי כאילו אני חייב
להתגבר על התרגשותי.

"ידידה? אתה בטוח? "ישאל.

לעזאזל עם הברנש הזה. אני נותן לו ונותן לו והוא כמו אידיוט
נופל למלכודת שאני טומן לו. הוא באמת חושב שאני לא מכיר את
הטריק המלוכלך הזה? הרי ברור שאין לו שום מושג קלוש עם מי
נפגשתי. איש השטח המסכן רצה כבר ללכת הביתה ולכן דיווח שראה
אותי בכיכר זמן רב יותר מכפי המצופה מאדם רגיל. ועוד בתנוחה
מוזרה! עכשיו הוא הרגיש שמסר מספיק מידע חם למפעילו והוא יכול
ללכת לראות סרט עם אשתו. והמפעיל הזה יושב עכשיו מולי ומנסה
להפליל אותי. 'קשר עם  ידידה אה?' הוא בטח חושב לעצמו, 'שכחת
לספר לאותה ידידה שאתה נשוי'. ואז במקום להטיח בפרצופו ששיטות
החקירה שלו מיושנות ושהוא חי בסרט אתחיל לגמגם כאילו נתפסתי
בקלוני. הוא ירכין את ראשו ואז ירים ויוריד אותו לאט לאט בכדי
להראות לי שלמרות חטאי הוא מבין אותי וזה יישאר הסוד הקטן
שלנו. איזה מבין אותי? חה חה חה ...

אבל זה עוד לא הכל. אני שלא כמוהם קצת מכיר את עצמי. שמתי לב
שאני מטורף כן שמתי לב לזה. אבל כמו בסיפור על דוקטור ג'קיל
ומיסטר הייד, הצלחתי למנוע את זה מלהתגלות לציבור. ושלא כמו
דוקטור ג'קיל, אני הקדמתי תרופה למכה. גיליתי פטנט גאוני.
עריכה! תבינו, מדובר בהמצאת המאה או המילניום. כי גם אם  אתה
יכול ללמד את עצמך לענות  בראיון על פי נוסחאות קבועות מראש
המצמצמות עד למינימום את אישיותך כך שתוכל להרשים אותם באמת
הרי עדיין יש חשש שכמו עוויתות גוף בלתי רצוניות ייפלטו מפיך
מדי פעם הערות המלמדות באיזשהו אופן על אי שפיותך. אין מה
לעשות. האדם מגיב לגירויים ולא תמיד הוא יכול לשלוט על זה. אך
בעריכה אה! שם זה שונה לגמרי. אני יושב לי בבית מול הנייר
ועורך עם עצמי את כל התסריטים האפשריים שיכולים להיות: אני
אגיד כך ואז הוא יענה כך. או- אם אומר את הדברים כך מה אני
הייתי חושב לו היה בא מישהו שאינני מכיר ואומר לי את אותם
הדברים. לאחר כל משחקי ההדמיה האלה, אני בורר את הגרסא היבשה
ביותר, המושלמת ביותר, שלא תאפשר ללמוד כלום על אישיותי.

בואו נחזור לאיש המוסד. את הקטע עם הכיכר הוא עשה רק כדי
להראות מי כאן הבוס. עכשיו מגיע הקטע האמיתי. חה חה חה  .

"שמע,  מר יעקובוביץ', הפרופיל שלך נראה לי ממש מתאים לנו, אבל
יש רק בעיה אחת קטנה..." כאן הוא יעצור ואני אשען מעט אחורה פי
ייפתח קמעא כמחכה בחרדה לרוע הגזירה.
"מהי...  מהי הבעיה"  אנסה לשוות לקולי נימה מפוחדת כמה
שאפשר.

"תראה, שוב, כמו שאמרתי אין סיבה לדאגה אבל בפרופיל שלך
גילינו שהיו לך מספר התחצפויות לממונים עליך בצבא. באחת מהם
קראת למפקדך מנוול ואיימת שתכניסו לכלא. האם יש לך בעיה בקבלת
מרות? "

לא להאמין פשוט לא להאמין. הבן אדם מדבר עם מטורף ושואל אותו
על התחצפות. כל כך קשה להבין שאני מטורף? לא רואים את זה
בעיני?
מוזר שעם כל הפסיכולוגים, סוציולוגים, ביולוגים, נוירולוגים
וכל שאר הגורמים המקצועיים, שבוודאי הטובים שבהם משתפים פעולה
עם "המוסד", הם לא מצליחים לפענח אמת אחת פשוטה. נכון, יכול
להיות שאני מתחבא היטב אבל הרי את זה בדיוק הם אמורים לחשוף,
לא? אצל שאר האנשים כבר שמתי לב שאין הם שמים לב לבעיה מיוחדת
אצלי, אבל תליתי זאת בדרך כלל בחוסר מקצועיות. כך אני זוכר,
כשהגעתי לשירות המילואים הראשון, צפיתי כל רגע שהאזרחים
ההגונים הללו יגלו את שגעוני. תאמינו או לא, קרה ההפך הגמור.
צוינתי לשבח והתקדמתי יפה.

האמת, אני יכול להבין אותם. קראתי פעם באיזה ספר שמשוגעים לדבר
אחד מצליחים, בערמומיות, להציג את עצמם כאנשים רגילים לצורך
קידום מטרותיהם המטורפות. הם, בסופו של דבר, ייחשפו בשיגעונם.
אבל אני? אני משוגע ללא כל מטרה. חה חה חה.

חייכתי חיוך נבוך לעבר איש ה"מוסד" ועניתי "כן, קצת". ראיתי
אותו מסכם את הראיון ליד פירוט ה"קורות חיים". הוא עבר ליד
השורה 'מדריך בתנועת נוער' ורשם 'ערכי'. ליד השורה 'מפקד כיתה
בחי"ר' רשם 'מנהיגותי' ובהתאם לתשובה האחרונה שנתתי 'עצמאי'.
לפתע ראיתי את המילה 'מופנם' מופיעה על הדף. 'או, סוף סוף,
עכשיו הם יבינו הכל'. 'מופנם', כלומר בלתי צפוי, מסתורי. "גם
אוויל מחריש חכם ייחשב". סוציומט. 'מה הוא זומם לו שם מאחורי
השתיקות שלו'. 'אה, נפלתי בפח' חשבתי. משוגע משוגע, אבל פרנסה
צריך, לא? אבל איש "המוסד" רק רשם לעצמו 'מתאים למשימות יחיד
לטווח ארוך'. הוא אמר לי שאקבל תשובה תוך מספר שבועות.

התקבלתי, כמובן. מה שנשאר לכם לנחש זה באיזו דרגה אני נמצא!