היה חופש פסח באותה תקופה, חופש פסח של שנת 2004. היה באותו
לילה נעים בחוץ עם רוח קרירה שהתנפצה עלינו בזמן שנסענו
ב"קלאבקאר" ברחבי המושב. את הקלאבקאר השגנו כמו תמיד מאיזור
הצימרים שלנו. ושוב כמו תמיד כל פעם מישהו אחר בתורו נוהג, לא
היות תורות קבועים כל פעם פשוט מישהו אחר היה נוהג. וזה שהיה
נוהג היה מסיע אותנו לאן שרצה. ואז אחרי הפסקה קצרה שעשינו
בפלסגד כמו תמיד (זו תחנה קבועה אצלנו...) לשתות משהו חם,
לאכול את העוגיות שיש, ולהצית עוד סיגריה שחוזרים להמשיך את
הסיבוב. ואז, הגיע תורו לנהוג, והכל היה סבבה, עברנו את פלסגד,
את החנייה המרכזית שבמושב ואת הרפת ועוד משהו כמו 2 דק' אנחנו
נהייה ליד השער הצפוני של גדות. ואז הוא עזב את הידיים שלו
מההגה, אף אחד לא שם לב, אבל הוא עשה את זה, הוא היה חייב
לעשות את זה. ואז בסביבות 1 וחצי החזרנו את הקלאבקאר למקום
שממנו לקחנו אותו, והלכנו לחדר אוכל לשתות שוקולטה, והתפזרנו
לאחר משהו כמו רבע שעה. והוא הלך אליה... (הם היו חברים) והם
דיברו, ואני בבית רואה טלויזיה ועייפות, אבל לא יכולתי  ללכת
לישון, הייתה לי הרגשה שאם אני אשאר ערה, משהו חשוב יקרה. אז
נשארתי ערה, והמשכתי את העבודה שנתית שלי שהייתי אמרוה להגיש
יום אחרי החופש. לאחר 15 דק' שהמשכתי את העבודה, אני שומעת
משהו בחלון של הדלת האחורית (היא הייתה עשוייה מרשת...), אני
מסתכלת ורואה אותה, סימתי לה להיכנס והיא מתיישבת על הספה
לידי, ושוב אני מסמנת לה רגע שאני יסיים לכתוב את המשפט. פתאום
היא התחילה לבכות... ישר הנחתי הכל וניגשתי אליה, שאלתי אותה
מה קרה, והיא לא ענתה, הלכתי להביא לך מים ונייר, היא לא
נרגעה, חיבקתי אותה, ואז היא אמרה "הוא עשה סיאנס..." לא הבנתי
על מה היא מדברת אז שאלתי וזה מה שהיא אמרה לי "הוא עשה
סיאנס... לבד... בבית... לפני משהו כמו חודש" נלחצתי, לא ידעתי
מה הדבר הנכון להגיד לה, אז שאלתי מה הוא עוד אמר "הוא אמר שזה
בתוכו, שהוא לא יודע מה עובר עליו, ושהיום כשהוא עזב את הידיים
מההגה, לא הייתה לו שליטה על זה" היא אמרה, הייתי בשוק. לא היה
לי שום דבר להגיד לה, אבל הצעתי לה עזרה. היא שאלה אם היא
יכולה לישון אצלי הלילה כי היא לא רוצה להיות לבד, ואני בלי
לחשוב יותר מפעם אחת או אפילו בלי לחשוב הסכמתי וישר הלכתי
לסדר את החדר ואת המיטה שיהיה מקום.

יום אחרי בערך הלכנו אני והיא למדריכת נעורים שלנו (נהגנו לדבר
על הכל, והיא גם מבינה בדברים האלה), והיא הסבירה לנו שעכשיו
כל הביטחון שלו התערער ושאם הוא רוצה "לצאת" מזה שיבוא אליה
ויספר לה את כל הסיפור מהתחלה עד הסוף.

היא דיברה איתו שילך לדבר עם המדריכה שלנו והוא הסכים, עכשיו
צריך רק לחכות ולראות אם הוא יצליח "לצאת" או שהוא תמיד יהיה
"בפנים"...