|
על כיסה עץ פשוט
בבר תל אביבי נידח
חצי בירה
חצי חיוך
ודוק של עצב בעיניה
שולחן אחד בצד
ישב גם הוא לבד
מביט בה נזהר
בוש ממבטה העצב
משפיל עיניו
באוטובוס חזור
לשכונה הרחוקה
הוא ישב בסוף
היא התקרבה
שבו והביטו
תחושות נמהלו בעיניים
היא ירדה בתחנה האחרונה
הוא אחריה
צעדים ברחוב שומם
צעדים של שניים
הסתובבה לרגע
הסתכלה בעין אחת
הנח לי, ילדון
הנח לילדה אבודה
לא רוצה שתאהב
לא רוצה שתעצב
אני ילדה בודדה
עם דמעות נוצצות בעיניים |
|
|
אז רגע שאני
אבין, הרעיון של
ווסטלייף זה
שהיא להקה של
אנשים שהיו
נמוכים מדי
בשביל להיות
דוגמנים?
אודיסאוס בתהיות
על להקות
טיפשיות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.