הלילות בעיר כל כך בודדים ושקטים ברעשם הבלתי פוסק
של, חלומותיהם של האנשים הרבים כל-כך
שאינני שומע עוד את צרחותיי.

רוצה לצאת אל מחוץ לגבול השנאה והכאב אשר סובבים את
מחשובותיי,
אצא לי אל מחוץ לעיר לראות לא עוד שמיים כתומים בגלל
ריבוי העננים חסרי הגשם, ולהרים את עיניי לאורו המטורף של
הירח.

כשאני אצא לבסוף מגבילותיי אל מעבר לחלומות
האם תהיי מוכנה לצאת עימי אל מול מיחוץ לעיר,
אל מחוץ לשקרים ולאמת,חלומות וההזיות הרודפים את לילות העיר,
אל מחוץ למציאות ולדימיון כדי
לחיות את הרגשות הנכספים במיוחד של ליבנו?

העיר עטופה בעשן אפל אשר מעוור את עינינו,
מבנים נוקשים נבטים מכל עבר ושוכנים בליבנו כטפילים,
מרחיקים רגשות כשאנחנו בתוכם כלואים, כמבצרים הם מגנים על
גופנו,
אך מרחיקים מאיתנו את המציאות המצויה בתוך נשמתנו.

האם תהיי מוכנה לצאת איתי אל מחוץ לגבול נשמתנו,
להתרחק משדות נובלים של חלומות ותקוות שווא,
להעלם מעולמנו הקט למשך לילה שלם
כדי לראות את הכוכבים הפזורים מעל.

אני רוצה להתרחק מהעיר ולא ליראות עוד את הכוכבים
של האנשים זוהרים מלמטה אל עבר השמיים,
כמנסים להתריס כנגד הכוכבים שמעל לא נראים עוד,
אך אינם רואים את עיוורון נשמתם עוד!

האם תהיי מוכנה לצאת עימי אל מחוץ לעיר
כשיבוא הרגע הנכון, נלך יחדיו לראות את הכוכבים של הלילה
בלי כל השקרים, חלומות ואמת אשר עוטפים אותנו מדי יום
ומעווטים את אשר היינו צריכים לשכוח כבר מזמן.

בואי נצעד בשדות חסרי דאגה של פרחים, ובינות נחלים ננוח
ונביט מעלה, אל עבר אותם כוכבים אשר נבטים אלינו ממעל,
אשר נועצים בנו מבטים בשמיים ביחד עם הירח,
ובואי נתרחץ יחדיו באורו המטורף.

הלילות בעיר כל כך בודדים ושקטים ברעשם הבלתי פוסק
של, חלומותיהם של האנשים הרבים כל-כך
שאינני שומע עוד את צרחותיי!

יום אחד אני באמת צריך להשקיע את הזמן ולשבת על מילון כדי
להבין את כל המאפיינים. ועד אז, תסתדרו עם מה שיש.