נולדתי לקסם, מספר לי ניק
בעוד קתרינה מלטפת את גופי ברוח המדבר
וציפורי שיר בין עצי עוזרר סוחפות אותי צפונה.
אין בי שנאה או תאוות הרג
בחיק מעיינות קרירים,
אין בי ציות אלא לחופש
אין בי חיפושים או חפירות.
ברכה לשמש רכת קרניים
והבוקר שוב עולה.

זוהי שעת סגירה, ממלמל טום
רגע לפני עצימת העיניים,
גוער בי על תמימותי הילדותית
מעיר על התבגרות שתמה.
ואני מקיץ אל פריחת אביב
אל קץ חורף וריחות קיץ
שואף אוויר מתחמם, שואף לעוף
לחוות את דאיית החוויאי
ולדמוע מפי דמדומים ושקיעה.
והערב שוב יורד.