בצד השני של היקום,
נאספים הרגעים שעזבו את הקיום
כמו מעיין בהר בוקע מתוך האדמה נהר הזמן,
מתחיל בזרימתו טיפה אחר טיפה בלי לדעת  איך ולאן.

הטיפות נאספות וממשיכות בזרימתן,
טיפה נאספת לטיפה דוהרות ומעצבות את נתיבן
היובל הצעיר שוצף בנתיבו אוסף טיפות אץ קדימה לדרכו
וככל שהוא מתקדם זרימתו מתחזקת ומעצבת מחדש את מסלולו.

היובל מתבגר והופך לנהר,
הטיפות שנוספו הגבירו את זרימתו במורד ההר
ממשיכות הטיפות להאסף והנהר נדמה לא יכול לעצור
ניסחף וניגרר בכוח לא ברור חורץ את  האדמה ומגיע למישור.

את מחצית הדרך עבר,
זורם לאט מיישר נתיבו הולך ומתרחק מההר
בנתיבו זורמים מים רבים קשה את הטיפות לספור
זרימתו היא עכשיו ,הטיפות הראשונות נשארו בזכרון מאחור.

הנהר מתקרב אל הים,
נתיבו רחב את נופיו של ההר הספיק לשכוח גם
הזרימה מאוד איטית נדמה כאילו הנהר כבר  מאוד עייף
עוד מעט יגיע אל הסוף ויוכל אל מקווה הנהרות הגדול להאסף.

גווע הנהר אל תוך הים,
מעביר טיפותיו אחת אחת עוזב את האדמה בה זרם
אך הנהר לא חדל מלהתקיים אלה טיפותיו רק שינו צורת קיום
הרגעים שנאספו במסעו יתחילו שוב מסע חדש בצד השני של היקום.