כבר שנה עברה
המעיל עדיין אצלי
ואתה לא.
לא כאן, לא אצלי
אבל המעיל כן.
ואני בכיתי
והירח צחק
או שזה היה אולי אתה,
אולי סימן.
ספקות.
הזיכרון המטושטש מתבהר שוב...
הפנים שלך שוב מדויקות
אני זוכרת מה קרה...
אני זוכרת איך אתה נראה...
איך נראית.
לא כאן, לא מציאותי,
כמו הלוויה שלך, לא מציאותית, לא נקלטת.
והמעיל שלבשתי אז, במותך,
עדיין אצלי.
ואתה, צעיר, יפה מלאכי...
לא כאן, לא איתי.
לעולם לא שלי.
והמעיל, עדיין אצלי.

        בתנועה מתמדת שלי,
             למרות מותך...
                   למרות.