להישטף בצמרמורת מביכה
להסתכל במבט מבויש אל הרקיע האפל
ולהתבייש... להתבייש בתמימותי המטעה, בזכרוני שמטעני,
במעשיי ובהיותי בת אדם אינטרסנטית כמו כולם שרק המצפון הנקי
שלה חשוב לה,
למה אינני זוכרת? למה זה לא נוגע בי?
האם אין בי נשמה?! הצילני ממצפוני...
אינני מתחברת למילות הזוועה, לגדרות הזרדים החומים ולפסים...
הפסים...
עודו יותר גורע שמצפוני נוגע לי יותר מהתלאי הצהוב...
מה לא בסדר בי?!?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.