אני מתגעגעת אלייך נורא.
מצטערת שלא יצא לנו להפרד.
לפעמים אני מדמיינת שזה לא קרה, שזה היה רק חלום, ולכמה שניות
אני מצליחה לשכנע את עצמי.
והנה את באה עם הריח הטוב שלך, מביאה בגדים עם ריח של חו"ל
ומגבונים לחים, אחד בשקית כמו שהיית מביאה לי פעם.
מעניין מה קורה שם איתך למעלה. את רואה אותי? שומרת עליי?
כולם שואלים את השאלות האלה, ותמיד הם נשמעות כל כך טיפשיות
ומאולצות. אז למה כשאני שואל אותן, אני בוכה?

תמיד חשבתי שאת הבריאה משניכם ושהוא ימות לפניך. אבל קיוויתי
שזה יקח זמן.
מאוד קשה לו בלעדיך, לפעמים כשאני אצלו הוא בוכה.

את יודעת, אחרי שמתת התחלתי לעשן, כמה אירוני... עישנתי את
הסיגריות שאת השארת, שתיים וחצי קופסאות, בדיוק אלה שהרגו
אותך.
אלה שהביאו איתן את הסרטן.