נמצאתי באיזה עיירה, נראה לי שזה היה בדרום. בעיקר בגלל
המאפיינים העיירתיים - איפה בארץ יש עיירות, אם לא בדרום. מקום
שכוח אל עם אבק ובלי תושבים. זה היה בדיוק היום הולדת שלי,
ואני זוכר שהזמנתי חשפנית.

ניסיתי להוציא כסף מהכספומט, אבל לא זכרתי את המספר שכל הזמן
השתנה. בסוף הוצאתי איזה 400 שקל.

פגשתי חבר שלי מהטכניון וחברה שלו. שיחקנו איזשהו משחק וידאו,
סיימנו וישבנו שנינו על מדרגת בטון, כשהחברה שלו ישבה קצת יותר
רחוק. הוא הלך לדבר עם החברה שלו, ואז הגיעה החשפנית.

היא לקחה אותי לתוך חדר, ואמרה לי שקוראים לה מועד, אבל אם אני
רוצה אני יכול לקרוא לה בשם שיותר מדליק אותי, אמרתי שלא אכפת
לי - זה אפילו לא נראה לי מוזר. אני לא זוכר איך היא נראתה -
היא הייתה סתמית - מבנה גוף רגיל, גובה ממוצע, שער חום עם
גוונים. בכל זאת הייתי מגורה. היא נתנה לי חוזה ארוך לחתום
עליו, לפיו הייתי צריך לשלם 400 שקלים. חיפשתי בארנק, וכל מה
שמצאתי שם היו 2 שטרות של 20.
משם הסקתי שכבר שילמתי, ואמרתי לה. היא אמרה שבסדר. ואז משום
מה התחלנו לדבר על מפקדי אוגדות ביום כיפור. התווכחתי איתה,
בקשר לשאלה אם לעוזי יאירי הייתה אוגדה או חטיבה. הסרסור שלה,
שלא נראה כמו סרסור, אלא כמו גבר בן 50, שעבר את יום כיפור
(וכנראה היה בצנחנים), הגיע והסכים איתי.

ואז התעוררתי. לפי השעון של הוידאו ישנתי כ- 3 שעות ונשארו לי
עוד 50 דקות. היום כבר התחלף, ולפי הספירה של הילדים הקטנים בה
היום מתחלף בדיוק בחצות, הייתי כבר ביום של ערב יום השואה.
אתמול חיסלנו מנהיג של החמאס, והיום הולדת שלי היה עוד שלושה
שבועות.