אני לא רוצה למות.
אימא אומרת שכשמתים מגיעים לשמיים.
אני לא רוצה להגיע לשמיים, יש לי פחד גבהים.
אתמול בגן המשחקים אני, רועי ונטע התנדנדנו בנדנדות.
רועי ונטע התנדנדו ממש גבוהה.
רועי צחק כל פעם שהנדנדה עלתה למעלה ועצר את נשימתו כל פעם
שחזרה ואני רק רציתי שימשיך להחזיק את האוויר בתוכו עד
שייחנק.
נטע אמרה שהיא רוצה לגעת בשמיים ואני רק רציתי שהיא תיגע בי.
ישבתי על הנדנדה שלי ובהיתי בהם.
אם היה לי אקדח הייתי יורה בו, חשבתי.
אם היה לי אומץ הייתי מנשק אותה.
אם הייתי הומוסקסואל הייתי יורה בה ומנשק אותו. אבל אין לי
אקדח, לא אומץ ואני אפילו לא הומוסקסואל, אז מה נשאר לי? קמתי
מהנדנדה בלי להגיד כלום והלכתי.
נראה לי שהם אפילו לא שמו לב, הם היו עסוקים מדי בלנסות לגעת
בדברים שאני לא רציתי אפילו לראות.

אני לא רוצה לחיות.
אבא אומר שכשחיים, צריך לחיות כל יום כאילו הוא האחרון.
אני לא רוצה לחיות את היום כאילו הוא האחרון, זה כאילו לחיות
בצל המוות, אני פוחד מצללים.
היום בגן המשחקים אני, רועי ונטע שוב התנדנדנו בנדנדות.
רועי ונטע התנדנדו ממש גבוה.
רועי צחק כל פעם שהנדנדה עלתה למעלה ועצר את נשימתו כל פעם
שחזרה ואני קמתי מהנדנדה שלי ותפסתי את הנדנדה שלו בדיוק
כשריאותיו היו מלאות אוויר.
"נראה כמה זמן תוכל לעצור את הנשימה", התגריתי בו והוא נענה
לאתגר. הוא ירד מהנדנדה ומילא את ריאותיו באוויר.
הוא ניסה להחזיק את האוויר בפנים כמה שיכל אך בסוף הגוף הכניע
אותו והוא פלט את כל האוויר החוצה. הוא הסביר לי שלגוף יש
רפלקס שמונע מאדם לחנוק את עצמו למוות.
רפלקס מטומטם, חשבתי. התייאשתי ממנו אז עזרתי לו והוא מת.
מצאתי את האומץ, ניגשתי לנטע ונישקתי אותה.
אחרי הנשיקה הבנתי שאני הומוסקסואל אז יריתי בעצמי.

אני ורועי יושבים עכשיו על הנדנדות בשמיים.
רועי מתנדנד גבוה ואני מביט בו ומתמלא אהבה אינסופית.
אני כבר לא פוחד מהשמיים.
גם לא מהצללים שם למטה.
אולי רק קצת מעצמי.