פיפ. פיפ.
אני צריך פיפי אבל אף אחד לא משתין בכיוון שלי, כאילו שאני
כלום.
האלוואוו!! אני קייאאם!! זה שאני חיה וירטואלית זה לא אומר
שאני לא חי. קצת יחס אם אפשר. מה אני בסך הכל מבקש? שתלחצו לי
על הכפתורים פעם בכמה שעות? אל תגידו לי שזה קשה. אם היפנים
האלה היו נותנים לי גפיים הייתי עושה את זה בעצמי אבל כמו שאתם
יודעים חוץ מגוף עם צג, שרשרת וכפתורים אין לי כלום. אני לגמרי
תלוי בחסדכם הטובים.
נו, די, אם לא תלחצו עלי תתפוצץ לי השלפוחית הוירטואלית. דמותי
הדיגיטלית תלך ותקטן ולבסוף אני אמות!!!
מישהו שומע אותי בכלל? לאף אחד לא אכפת שאני אמות? שאני אפסיק
להתקיים? חיות קרות לב, זה מה שאתם. אל תשלו את עצמכם שאתם
אנושיים.
פיפיפ. פיפיפ. נו, מה קורה?
אם הילדה הקטנה והמפגרת הזאת לא תבוא ללחוץ עלי אני לא אחראי
על מה שייקרה כאן.
איפה הם בכלל, אני לא מבין? שלוש וחצי עכשיו, הם היו צריכים
כבר מזמן לחזור מבית הספר. מזל ששמו לי שעון בתוך התוכנה, אחרת
הייתי יכול להשתגע. כבר למדתי שאין טעם לצפצף בבוקר, במילא אף
אחד לא נמצא כאן.
פעם הילדה הייתה לוקחת אותי לבית הספר, בהפסקה היינו נפגשים,
כל הטאמגוצ'ים עם הילדים שלנו ובודקים מי הכי גדול. אבל המנהלת
החרימה אותנו. היא אמרה שאנחנו מצפצפים באמצע השיעור ומפריעים
לילדים להתרכז. אנחנו אשמים בזה שהתוכנות שלנו מצפצפות באופן
מיקרי? בני אדם לא צריכים ללכת לשירותים מדי פעם?
פיפ. פיפ. חבל שחשבתי על שירותים. עכשיו אני צריך גם קקי.
מזל טוב, אני שומע את הדלת נפתחת.
איזה מעליב! ישר פתחו את הטלוויזיה ואת הטלפון, שמו ווליום
ועכשיו לא ישמעו אותי בכלל. אני לא מבין בשביל מה הם קנו אותי.
מעניין מה קרה לכל החברים מהחנות. כשקנו אותי עוד היינו
אטרקציה אבל עכשיו אף אחד לא שם עלינו כלום. כל מי שנשאר במגזר
הקימונאי בטח עבר אחורה למדפים של המחסן, יחד עם כל הסחורה
הישנה עם האבק והגועל נפש. גוד, אני מקווה שלא שמו לאף אחד
בטריות.
ולחשוב שפעם כולם פחדו מאיתנו. אמרו שאנחנו נגנוב את הבמה
לחיות האמיתיות, שילדים יפסיקו לגדל בעלי חיים ברגע שיהיו להם
חיות וירטואליות. איזה בולשיט. בטח הכלב שלהם מת מצחוק כל פעם
שהוא עובר לידי. ניסיתי כמה פעמים לצפצף לו שיבוא ללחוץ לי אבל
מבחינתו אני יכול למות. כאילו שלכם זה משנה.
פיפ! פיפ!
מה אתם חושבים שאני סתם איזה שלט לאזעקה של המכונית? שהצבע
האדום שלי זה בשביל דקורציה? אני יצור חי, פור גוד סייק! אפשר
בבקשה, בבקשה, לקבל לחיצה?
לכו לעזאזל, כולכם.
אני יודע מה עובר לכם בראש. אתם פוחדים שיום אחד נשתלט עליכם.
כן, כן, גם אני ראיתי את "שליחות קטלנית". אחד ושניים. ואתם
יודעים מה? אתם צודקים. החלום הגדול שלי זה להיות משמיד כמו
ארנולד שוורצנגר. זה נכון שמכאן אני לא יכול לעשות הרבה. בגלל
השרשרת חושבים שאני מחזיק מפתחות ושמים אותי בקערה ליד הכניסה,
אבל יום אחד יבוא הברייק שלי ואז כבר תראו. מספיק שישימו אותי
פעם אחת ליד מחשב עם גישה לאינטרנט.
"מכסח הדשא" זה מכונת גילוח ליד מה שאני אעשה לכולכם.
או, סוף סוף הילד השמן והמעצבן קלט אותי. נו, לאן הוא הולך
הטמבל?
פיפ. פיפ. הנה הוא חוזר. מעניין למה יש לו פטיש ביד. בטח בשביל
לעשות שיפוצים. וואט אבר, העיקר שילחץ עלי קודם, אני עוד שניה
מתפוצץ. איזה חיוך מעצבן יש לו.
רגע, למה הוא מרים את הפטיש ככה? די, הוא לא רציני! מה בסך הכל
עשיתי? זה לא מגיע לי כל היחס הזה. איפה הילדה הטיפשה הזו?
פיפ. פיפ. הצילו!
טראח.
בוינג.
סקוויק. |
