באמצע הכפר בבית חם ומעוצב,
גרים אמא, אב, וילד שובב.
לילד כלבלב, מתוק, נאהב.
כולם מסכלים לשמים, על איזה כוכב.

אך הנה בבית החם, האוהב,
שומעים ברדיו על איזה אוייב.
"האוייב לא יפגע, לנו הוא לא אורב",
אך בעצם כולם חושבים אחרת בלב.

ביום מפתיע אחד, אבא נלקח,
לשרת בצבא... וודאי עניין של מה בכך.
"אמא, לאן אבא הלך?"
האם מחרישה. מאותו יום, הכוכב כמעט לא זרח.

וככל שעוברים להם ימים ולילות,
מעלה לו הילד עוד שאלות.
האם שותקת, וכי מה תוכל לומר?
והרי בשבילם, הסיפור, כבר נגמר...

הכוכב בשמים לנצץ כבר חדל,
והבית המעוצב, הפך עכשיו לדל.
את הכלב שחררו ליער וחסל,
כי כבר אין עוד מזון, כך גזר הגורל.

והאם מתפללת, מתפלל הילד איתה.
על שובו של האב, אולי על מציאות שהלוואי ולא הייתה...
אך ככל שעובר הזמן וחולפים הימים,
רגשותיו של הילד ניהיים אטומים.

מי יעז להסביר ליד הקט
שזה הגורל לתוכו הוא נולד?
שאת דמותו של אבא יאלץ לחקוק בזכרונו
כי ישנם אנשים שבלי שום סיבה רצו במותו...?