מור מרכוס / קרוע |
הרבה מלאכים בשמים,
אלוהים לא יזדקק
גם לה.
עכשיו אני ניצב בלב קרוע
חסר אונים מול כאבך,
הילדה הכי חזקה בגן
נאבקת בדממה.
עוד דמעה נושרת
וכאבך משתק,
עוטף גם אותנו
במסך שקוף, טהור.
היא שם שלווה,דוממת
והם מספרים שכאבה התפוגג,
כך מרגישים
כשמשקיפים מבעד לעננים.
אנשים ניגשים בדומיה
חיים הופכים לזיכרון,
כולם קראו לזה סרטן
ואת, את פשוט קראת לה -
אימא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|