|
לא תדע כי לחשתי דמעות
ומילים עמומות
אל כרית הסופגת בשקט.
לא תדע כי בצל ישבתי
חשבתי
אהבתי.
לא תדע כי שאלתי נפשי
שאלות שנותרו פתוחות
לרווחה.
דמעות
מילים
צל
ונפש
כל אלה הם אני.
וכל זאת לעולם לא תדע.
חשבתי שאכפת לך. אבל אתה, כתמיד - סלפ סנטרד באסטרד. וכבר לא
אכפת לי. ההפסד הוא כולו שלך. |
|
|
כל פעם שאני
רואה בטלביזיה
את הילדים
הרעבים האומללים
האלה בכל העולם
אני לא יכולה
שלא לבכות.
זותומרת, הייתי
שמחה להיות רזה
כמוהם, אבל לא
עם כל הזבובים
והמוות וזה.
מריה קארי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.