מן האבק היתמרה דמותו של הגיבור, הכל-יכול.
בידו הימנית החזיק את נשקו ובידו השנייה את גופת אהובתו
הנושנה.
לראשונה בחייו, הוא בכה כל מות אהובה.
"כלב, אהבתי אותה", זעק אל השמיים.
לפתע, כאילו מבין העננים פרץ לו עמוד אש ומרכזו פרצוף -
עיניים, אף ופה.
"ומה איתך?!", שאל הפרצוף.
"גיבור אתה?! תסלח לי שאני מלגלג עליך מעט. הלא יצרתי אותך
כאדם. בגדת בי!"
הגיבור הביט בפרצוף המדבר ופתאום נראה כבן-אדם רגיל.
חיות היער התאספו סביבו.
"ראו כיצד הוא הרס את העולם הזה, הגיבור העלוב", אמר האריה
לשאר החיות.
כולן הביטו בצער באותו גיבור שנפל למול עיניהם, ואז ירה לעצמו
כדור בראש.
|