כשחזרתי מפולין לא הרגשתי את זה. עכשיו, כמה זמן אחרי, אני שמה
לב להבדלי מחשבות. אני מרגישה שונה... אני לא יכולה להסביר
בדיוק.
זה לא כאילו המסע ביגר אותי. זה לא זה. זה גם לא כי הוא נתן לי
'אחריות' - קבלת אחריות מתפתחת. זה היה משהו מעבר, שנתן לי
גישה חדשה לאיך שאני מרגישה בנוגע לדברים, ושינה לי את המחשבה
באורח מסוים. כאילו פתח לי נתיב חדש שזורם במקביל לקודמים. כמו
פרח שנפתח, ולאט לאט עלי הכותרת נפרשים - דילגתי עשרה שלבים.
דברים שנראו לי קריטיים פתאום נתגמדו. מריבות טיפשיות כמעט
ואין - כי למה?
זו מן תחושה שיושבת בפנים, תחושה חדשה; חידוד אינסטינקטים אבל
בעצם לא.
לבנאדם יש רבדים-רבדים. החיצוני והפנימי - המלמעלה שלו והמלמטה
שלו. המסע מילא לי את אחד הרבדים הפנימיים, נתן עומק. אני קצת
פחות מגלה מהרבדים שלמטה כי הם יותר מלאים ויותר שלי. אבל אני
משתדלת להראות הרבה מהלמעלה - לא מזויף.
יש אנשים שגם את הלמעלה מסתירים.