הם היו הזוג הכי מקסים בעיירה.
הם כל כך אהבו אחד את השני, שזה נראה כאילו שניהם יצאו מתוך
עולם של אגדות.
היא, ג'יימי, הייתה פחות או יותר הנערה הכי מקובלת בבית הספר.
היא הייתה יפה, חטובה, תלמידה חרוצה.
היא הייתה מבוססת כספית, היא הייתה בנבחרת המעודדות ועל מגמת
אומנות וספרות.
כלומר, היא גם הייתה תרבותית ומנומסת.
הנערה שכל הורה היה רוצה כבתו.
זאת מהבית השכן...

הוא, מייק, היה פחות מקובל ממנה.
כן, הוא היה חתיך, ואפילו מאוד, והוא היה בנבחרת הפוטבול, אבל
לא היה לו כל כך הרבה כסף, והוא לא בא מבית טוב.
הוא למד בבית הספר על סמך מלגה שהיה מאוד קשה לקבל אותה.
אבל הוא חכם, אז הוא הצליח.

הם נפגשו במקרה, אחרי שג'יימי בטעות נתקלה בו וכל הספרים שלה
עפו על כוס הקפה שמייק החזיק.
מה קרה?
כל הקפה שלו נשפך עליו.
על שניהם האמת...
שניהם צחקו, הרימו את כל הספרים שלה, והלכו לשטוף את החולצות
שלהם.

אחרי חודש הם כבר היו הזוג הכי מקסים בבית הספר.
אחרי חודשיים, כבר כל העיירה הכירה אותם, כזוג.
כל המבוגרים קבעו שהם יהיו הזוג שאולי לשם שינוי יהפוך את הדור
הזה, והבא, לדורות הטובים ביותר.

אבל לא היה אכפת לג'יימי ומייק.

הם היו מאוהבים וזה מה שהיה חשוב.

מייק אף פעם לא סיפר לג'יימי על מה שקורה בבית שלו.
היא שאלה, אבל אחרי שהוא אמר לה שהוא לא רוצה לספר, היא הייתה
אומרת לו שזה בסדר, היא לא צריכה לדעת דברים מיותרים, וכשהוא
ירגיש שהוא צריך לספר, שירגיש חופשי.
והוא כל כך אהב אותה על כל ההבנה הזו.
ההבנה שהוא אף פעם לא קיבל...

הוא היה אומר לה כל הזמן שהוא לא מושלם.
שהוא לא היה ולא יהיה מושלם, ושהוא לא מבין איך היא יכולה
להמשיך לאהוב אותו אחרי כל ההתפרצויות שלו עליה, ואחרי כל
האיומים שהוא ייפרד ממנה, כי היא לא מבינה.
ושתבינו, הוא ידע שהיא מבינה אותו.
והוא ידע שהיא כל כך דואגת לו.
אבל הוא לא היה מסוגל להשתלט על עצמו, ועל הפה שלו, בפעמים
מסוימות.

מה שכל הזמן עודד אותו, זה שהיא הייתה אומרת לו שהיא אוהבת
אותו ולא משנה מה, ושהוא מושלם בעיניה ולא משנה מה הוא יאמר
לה.

הקשר שלהם נקטע בערב יום שישי לפני שנה בדיוק.
מייק הזמין את ג'יימי לארוחה במסעדה.
הוא עבד כל כך ברצינות  בשלושת החודשים האחרונים לפני אותו
הערב.
הוא רצה לפצות את ג'יימי על כל מה שהוא עשה לה בכך שהם יחגגו
את חצי השנה שלהם ביחד במסעדה.

באותו הערב, בשעה שבע, נשמע צלצול בפתח ביתה של ג'יימי.
היא ירדה במדרגות בריצה ופתחה את הדלת.
היא כבר ידעה שזה הוא אז היא פשוט התנפלה עליו בחיבוק גדול
ונישקה אותו.
הוא הוציא מאחורי גבו זר וורדים אדומות-כהות ענק, והביא לה
אותו.
העיניים שלה נצצו. היא הייתה כל כך מאושרת.
כל כך מאושרת שהיא רצתה אפילו לשאול אותו אם הוא מוכן שהם
יקיימו יחסי מין.
יאבדו את בתוליהם, מתוך אהבה.

כי הם אהבו אחד את השני.
באמת שכן.

בכל מקרה, אחרי שג'יימי הניחה את זר הוורדים באגרטל העשוי
קריסטלים, היא חזרה אליו.
הוא כבר היה בתוך הבית, בסלון, מדבר עם הוריה.
הם הכירו אותו, והם בטחו בו.
והם ידעו שג'יימי ומייק מאוהבים.
ג'יימי נעלה את נעלי העקב שלה, ואמרה לו שהיא מוכנה.
מייק קם מהספה, ניגש אליה באיטיות, ולחש לה 'את נראית
מדהים..'.
היא הסמיקה ואמרה לו תודה, ושגם הוא נראה חתיך מהרגיל.
שניהם גיחכו, אמרו להתראות להוריה, ויצאו.

השעה כבר הייתה לקראת שמונה בערב.
הם נכנסו למסעדה שלובי ידיים, והלכו לכיוון השולחן שמייק הזמין
בשביל שניהם.
זה היה שולחן באזור היותר שקט של המסעדה.
כל הרעש וההמולה היו בצד השני של המסעדה אז הם יכלו לדבר בשקט,
ממש כמו שאר מספר הזוגות הבודדים שישבו באזור שלהם.
הם התחילו לדבר, אכלו קצת מהמנה הראשית והשנייה, ואז ג'יימי
שאלה אותו.
הוא הסמיק מעט, וככה גם היא, אבל הם התעשתו על עצמם ומייק אמר
שהחלום שלו היה מאז ומתמיד להתמסר אך ורק לבחורה שהוא מרגיש
שהוא אוהב יותר מהחיים שלו עצמם.
ג'יימי בהתה בו מעט מבולבלת, לא הבינה אם הוא רומז שהוא לא
אוהב אותה כמו שהיא חשבה, אבל הוא הרגיע אותה ואמר לה שכן, הוא
רוצה, איתה...
עיניה נצצו מרוב אושר והם כבר תכננו לממש את החלום הזה, אחרי
הארוחה, בבית של ג'יימי.
ההורים שלה גם יצאו, נסעו לכמה ימים האמת, כך שהבית היה ריק
והם יכלו לעשות מה שבראשם.

לקראת חצות הם חזרו לביתה.
אחרי הארוחה הם הלכו לטייל קצת על שפת הים, ולא שמו לב לשעה.

הם עלו במדרגות לכיוון חדרה של ג'יימי, שהיה מסודר בצורה
מפחידה.
על המיטה היה כיסוי פרווה ורדרד-סגלגל עם כריות תואמות, ומעט
עלי וורדים מפוזרים.
תוך כמה שניות החדר הואר בעשרות נרות לבנים, וברקע הושמעו
שירים של פרנק סינטרה.
מייק היה מופתע, ומבועת אפילו.כל העניין הזה חשוב לג'יימי יותר
ממה שהוא חשב.
היא הרגיעה אותו ואמרה לו שאם הוא רוצה היא יכולה לכבות את
הנרות והמוזיקה, ואפילו, אם הוא לא רוצה, בכלל לא לקיים יחסי
מין.
הוא עצר אותה ואמר שהוא רוצה, פשוט הוא לא מאמין שככה היא
השקיעה...

היא חייכה ונישקה אותו.

אחר כך היא צעדה קצת אחורה, הורידה את החולצה שלה ואת החצאית
שלה, ונשארה רק בתחתונים וחזייה שהיו עשויים מבד התחרה הטוב
ביותר.
הוא חייך, התקרב אליה, נישק אותה, ליטף אותה, וגרם לה להרגיש
חשובה.
לא, גרם לה להרגיש כאילו הם היחידים בעולם.
הוא כל הזמן הזכיר לה שהוא לא מושלם והוא מצטער, והוא לא מבין
איך היא יכולה לאהוב אותו, והיא כמו תמיד הרגיעה אותו ואמרה לו
שאין לו על מה להצטער, שהוא מושלם בעיניה ושהיא אוהבת אותו.
הוא היה כל כך מבועת, והוא כל הזמן מלמל שהוא לא מושלם ועוד
מספר דברים לא מובנים בזמן שהוא נישק אותה.
היא עצרה אותו, הסתכלה לו בעיניים ושאלה אותו אם הוא בטוח שהוא
רוצה.

המבט התמים, האוהב, ועדיין המבועת מעט, הפך למבט שונא.
הוא צרח עליה צרחה ארוכה, בלי מילים, בלי משמעויות, רק צרח
עליה.
היא נבהלה והתחילה לבכות, שאלה מה קרה, ואחרי שהוא הרים עליה
את היד, בכוונה להרביץ לה, היא התרחקה וניסתה לברוח.

'מאוחר מדי' הוא אמר לה.

הדלת של החדר הייתה נעולה, והמפתח? רק מייק ידע היכן הוא.
היא בכתה, ביקשה שיסביר לה, שיניח לה, שיידבר איתה.

הוא לא הקשיב לה.

הוא התקרב אליה, תפס את זרועה, ודחף אותה לכיוון המיטה.
שם הוא השכיב אותה, ובעודו הוא מחזיק לה את הידיים, הוא ביצע
את מה שהיא כל כך חיכתה לו.
רק שזה, לא היה מאהבה.
זה היה משנאה.

כעס.

כאב..

אחרי שהיא כבר לא יכלה לבכות, אחרי שגופה נחלש מכל מה שהוא עשה
לה, היא אמרה לו שהיא מצטערת אם היא פגעה בו איך שהוא.
הוא חייך, ושלף סכין מכיס שהיה במכנסיו.
היא נבהלה והתחננה שיעצור, בכתה לו שהיא אוהבת אותו.

'אני יודע. גם אני אוהב אותך'.

זה מה שהוא אמר לה בזמן שהוא שיסף את ידיה.
זה מה שהוא אמר לה בזמן שהוא צפה בדמה נשפך בכמויות אדירות
מתוך ורידיה העדינים.

הוא התיישב על ברכיו, צפה בה מספר דקות, ואז הניח את אצבעו על
צווארה, כדי לבדוק אם היא עוד חיה.

לאחר שהוא וידא כי היא כבר לא בין החיים, לאחר שהוא לא הרגיש
שום דופק בוקע מתוך גופה של אהובתו, הוא רכן לכיוונה.

אפו נגע באפה הקר.

הוא נישק אותה על שפתיה שכבר מזמן הכחילו, הרטיב את לחייה
בדמעות שטפטפו מעיניו הבהירות, ואז אמר לה בלחש, ככה שרק היא
תשמע,

'אמרתי לך שאני לא מושלם'.





10.04.2004 ©