למה לתקוע חוקן עם צרחות
כשאפשר לעשות את אותו הדבר עם חיוך על הפנים?
למה לשבת ולבכות
כאפשר לשבת עם חיוך על הפנים?
למה להראות כשכואב
כשאפשר להראות ההפך עם חיוך על הפנים?
למה לגרום לאנשים לדאוג
כשאפשר להסתיר את הכל עם מסכת חיוך תמים?

ליצור תדמית של אושר ושמחה
עם חיוך על הפנים
גם אם על הלב קצת רע
הכל תסתיר מסכת חיוך תמים
והאמת היא שזה לא כל כך נורא
להעלות חיוך כשעצובים
זה די מעודד בעת צרה
אותו חיוך תמים

ובלילה בלילה כשכולם ישנים
מסירים למספר שעות את המסכה
ובלילה בלילה כשכולם ישנים
זה זמן להתחבר לרגשות של עצמך

ואם אפשר לחייך כשכואב
למה ללכת עצובים
ואם אפשר לצחוק כשנצבט הלב
למה אנחנו תמיד בוכים

אז אחרי שמאבקים כבר לא עוזרים
ואחרי שאנשים כבר לא מקשיבים
ואחרי שכבר נישבר מלהראות כאב
ואחרי שנימאס להתחנן לטיפה של צומת לב
אחרי שכבר הכל ניגמר
אתה  כבר יודע ששום דבר לא יחזור להיות אותו הדבר
עוד ניסיון חיפוש אחד של מישהו שיבין
אתה חושב שכבר מצאת אבל הוא פונה לשמאל ואתה פונה  ימין
אז אחרי האכזבה עוד פעם מחדש
אחרי שלחפש מישהו שבאמת יבן לך כבר נימאס
כי מה שהיה לא ישוב לאחור
ומי שהיה לא יחזור
אל תחפש מישהו שאת מקומו יחליף
כי אין משתווה אדם אחד לאחר
ואם כבר היה לך אוצר
תגיד תודה גם אם כבר איננו ונשבר
פשוט תעלה חיוך על הפנים
אתה תצחק ותבין בין כל אילו שבבכי את דרכם עוד מחפשים