אני טסה מהר
מותירה אי שם את נקודת המוצא,
מותירה שובל שקוף של עבר,
כל מעוף מביא עימו פחד חדש,
כל דלת שניטרקת מאחור
תולשת פיסה מבשרי
ובאותה נשימה מבטיחה
אינסוף הבטחות.
אם תדעו לאמץ את השקט שלי
אולי יהיה לי פחות לבד,
אם תדעו למלא את החלל שבי
אולי אחדל מלנסות לבלוע
את העולם ברגליים פשוקות.
אני טסה מהר,
הזוויות מתחדדות,
האדמה ניפערת תחתיי,
אולי קרובה אני לאמת גדולה,
מפלשת דרכי אל תוך סערה
אך בעין המערבולת
רק דממה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.