כר דשא מנומנם טבול בחמימות צהריים.
צלילים ממלאים את העמק הפורח והנשמה
נותנים לה דרור, לעוף אל מחוץ לגשמיות -
קלה מנוצה, מרחפת באויר מתו לתו.
מתחברת עם הסביבה, עם שירת הציפורים,
עם נשמתם הרכה של העצים
התודעה מפנה מקומה ללב -
והוא מרקד.
הרגש מסתחרר בקצב מעל הגוף השכוב על הדשא,
ראש שעון על זרועות.
חבר טוב נושף על מיתרי הנשמה
בצליל מתוק.
נשיקת השינה על עיניים כבדות,
חיים ממלאים את הריאות עם כל נשימה עמוקה ואיטית.
אנחה.
הגוף שוקע אך הנשמה רוטטת.
נסחפת על גבי הצלילים -
מברישה את הצמרות, נסחפת עם תנועת כנפיים
וצונחת כנוצה חזרה על נתיבי רוח הצהריים.
נמתחת על דופק איטי.
שאיפה.
קרן שמש מדגדגת,
צרצר מזמר לו חרש.
נשיפה.
ויחד עם קידות הפרחים בפני הרוח -
נרדם. |