זה נכתב בדיו שחור, באותיות רשמיות: "עד כאן החיים, ומכאן -
בצורת".
הרגליים שנתרגלו בדריסת שיבולים דממו, מגפיים הוסרו בענווה
מתקנת אחר מעשה. גרגירים זהובים ביכו את גורלם, קמח אחרון נטחן
דקיקות.
לא-עוד ברינה תקצורו, רק זרעים עקרים ייזרקו בדמעה על קרקע
ערלה. במקום בו טופפו רגליים קטנות ופיות מלאים שחוק, קוצרת
כעת מכונה משומנת היטב, תנועותיה קשות, מדודות.
בין ארבע דפנות פס מתכת מסולסל לחזירי הבר, כפפה נמוכה,
חשמלית. פרק מספר שידע כריכה בעברו שעון מדמם על אדמה ספוגה
בקטעי עיתון נעלמים, חרוכים, מתולעים. איש בחליפת גומי
מהוקצעת, מבהיקה, יבעט בהם סתמית.
בין השמשות יתרוצצו עכבישי-אנשים נטולי-צללים ללקט
תצרפי-הפרוסות הדקות הנשכחים מאחור. בצל הדגן של חיים אחרים
יבחינו לפתע:
הנה איכרה. בממונם האחרון יקריבו אליה קץ רכושם
לאשת הארי חסרת השיניים, שתחייך שוב בבטחה;
חיוך צהוב לה השווה מיליונים.