|
קצר וקולע אני בולע
כל כדור שיתנו לי להעביר תמחלה
הזאת ממני והלאה
אולי לא, אולי מספיק
אולי אני אהיה האחרון שירגיש ככה
בבקשה אני מתחנן אל תתן לזה להמשיך ככה
זה די נמאס
זה מת קבור
בחצרות האחוריות
בגינות המסריחות
ששם הילדים משחקים
נשרפים להם החיים
ברגעים של כאילו מאושרים
למה הורים ילדים
משהוא בין החיים
למוות בין התקווה לנשימה
שלי שלך של כל השוב פאקינג מדינה
הבטחתי בסקס והעיר ה"גדולה"
שאני יותר לא אשתמש במילה המזויינת נורא
אני בכלל זה רק אני
ואני ואתה לבדך שכחת ת'מילה
ביני לבינך ברית קדש על הזין שלך
שלי שלך של כל המדינה
הורגים אותי רוצחים אותי מלידה
איך אני עכשיו טוב אה!!!
זה אחרי שצמתי למוות
את עיני לרווחה
הוי מה אדיר ונורא
המילים שלך
בוא
בוא תלקק לי
ביצה ואלי גם תאכל אותה
גדליה יאללה
ביי נמאס כבר לכתוב אותך
למרות שזאת סיבה ממראה
לשחקים קוטפת ציפורים
תן לנו במילים תמיד להחכים
יאללה ילדים תמשיכו להחכים
תלמדו מספרים שלא תבינו בחיים. |
|
|
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.
עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.
אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.
אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.