אני תמיד רגילה שמתי שאני מבואסת או שאין לי מצברוח לא רוצים
להיות איתי. וזה נכון שזה נורא מטומטם לחשוב ככה, אבל מה
לעשות.
כי אני ילדה מצחיקה, ואני מטורפת על כל השכל, יש לי בקע ענקי
ככה עם שלוש שריטות מסביב על הגולגולת והאמת היא שדי טוב לי עם
זה.
אבל אנשים תמיד משתינים בגללי מצחוק (או בזכותי או בגללי, האמת
היא שכבר נגמר לי הכוח לחשוב איך להגדיר את זה), והם נורא
אוהבים אותי, אבל זו אהבה שתלויה בחוש ההומור שלי. כי אם אני
באה אליהם מבואסת כי כרגע החתול הפרסי שלי נדרס ע"י ילד קטן על
קורקינט ממונע - אז אני בטח לא מצחיקה. משמע - לא כיף להיות
איתי.
"הביאי איזה בדיחה ככה", הם אומרים. אידיוטים. מה אני,
קומיקאית?
תעזבו אותי בשקט, תנו לי איזה אופטלגין ככה לדפוק ת'ראש ואז
אני אספר לכם כמה בדיחות שבא לכם, מצדי מרתון.
או שהם רוצים שאני אדבר על סקס. נכון שקוראים לי ניקול וזה שם
של חשפנית הונגריה, אבל זה רק השם. השם משפחה, אמנם, מכוון
ליצריי המיניים הגועשים (שם משפחתי - לאסט, למי שלא יודע מילה
אנגלית אז לאסט זה תשוקה), אבל האמת היא שזה הכל שם. אני אוהבת
סקס, אבל מאידך כולם אוהבים סקס. אז מה שונה בי? שאני גם עושה
אותו?
יש המון שעושים אותו. הפוך, ישר, מאחורה, מקדימה. בא לכם סקס?
יש חנויות לזה, יש ערוצים מיוחדים בלוויין, יש חוברות, ספרים,
תמונות, אתרים, הכל... יש מה שתרצו. למה אני פתאום איזה מאגר
מושגי סקס?
אז כשאני לא מצחיקה כי אני בבאסה, וכשאני לא רוצה לדבר על סקס
כי כבר נ-ש-ב-ר ל-י ה-ז-י-ן מזה, אל תתאכזבו. תחשבו על הקטע
החיובי בעניין - מחר, כשאני אספר בדיחה, היא תהיה על סקס, ואז
הכל יחזור לקדמותו והעולם יחייך אלינו בחזרה כשנצחק מהבדיחות
של ניקול :)
אבל עד אז - תנו לי רגע להירגע ולקבור ת'חתול הפרסי שלי
בשקט...