יֵשׁ אֶרֶץ,  נִשְׁמָתִי
(הנרי ווהן, 1622-1695)
©  תרגום ל. ברנשטיין

יֵשׁ אֶרֶץ,  נִשְׁמָתִי
הַרְחֵק עֲדֵי כּוֹכָב
זָקִיף נִצָּב בָּהּ מְכוּנָף
וְהוּא יְדוּעַ קְרָב:

שָׁם כֶּתֶר לַשָּלוֹם
מֵעַל שָׁאוֹן וְחֶרֶב
וְזֶה שֶׁבָּאֵבוּס נוֹלַד
חוֹלֵש עַל צְבָא תִּפְאֶרֶת

הוּא יְדִידֵך רַב חֶסֶד
עוּרִי נִשְׁמָתִי
לְכָאן יָרַד בָּעֲבוּרֵךְ
קָרְבָּן עַצְמוֹ הֵבִיא

לוּ אַךְ לְשָׁם תַּגִּיעִי
אֶל פֶּרַח הַשָּׁלוֹם
לַוֶּרֶד שֶׁאֵינוֹ קָמֵל
סְגֻלָּה לָךְ וּמָעוֹן

נִטְשִי אֶת הֲבָלַיִּךְ
הֵן אֵין בָּם בִּטָּחוֹן
רַק הָאֶחָד, אַל-הַתְּמוּרָה
לָךְ אֵל, חַיִּים, מָזוֹר.

My soul, there is a country
Far beyond the stars,
Where stands a winged sentry
All skilful in the wars:

There, above noise and danger
Sweet Peace sits crowned with smiles
And One, born in a manger
Commands the beauteous files.

He is thy gracious friend
And, O my soul, awake!
Did in pure love descend
To die here for thy sake.

If thou canst get but thither,
There grows the flow'r of Peace,
The Rose that cannot wither,
Thy fortress and thy ease.

Leave then thy foolish ranges,
For none can thee secure
But One who never changes,
Thy God, thy life, thy cure.

Henry Vaughan, 1622-1695